התמודדות עם הורים של תלמידים צעירים
עם תחילת שנת הלימודים, תלמידות ותלמידים צעירים, בגילאי גן וכתה א', משתלבים במערכת חוגי המחול, טרום בלט ומחול יצירתי לגיל הרך. הורי הילדים מורשים להיות נוכחים בשיעורים הראשונים, כדי להכיר את מהלך השיעור, לדעת מהם התכנים ואיך הבת/ן משתלב/ת בשיעורים.
עלינו, המורים, להבין שמערכת היחסים בין הבת/ן והאם/אב נכנסים לשיעור זה. ברוב המקרים טוב הדבר עבור התלמידה הצעירה. אך קורה וההורה מרשה לעצמו להעיר הערות באמצע השיעור, ו"לתקן" לבנו /ביתו מה שלא קלטה.
מצב זה יש לעצור בעדינות אך בהחלטיות, מיד לאחר השיעור.
ההורה בדרך כלל אינו מבין את אופן ההתנהלות של המורה, ורוצה "לעזור" מתוך כוונה טובה. להורים חשוב שהמורה תראה את הבת/בן האישי שלו ואינו מבין את הערך של הלימוד הקבוצתי.
יש להסביר להורה את הדברים באופן מקצועי וברור, ולהשתדל לא לפגוע בו ולא להרחיקו באופן בוטה.
דוגמה לשיחה עם הורה כזה:
אני מעריכה את האכפתיות שלך ואת ההקרבה שאת מקריבה כאמא, כדי לעזור לבנך. יחד עם זה אני בדעה שצריך לתת לו, כמו לכל אדם ובפרט לילדים, את החופש ללמוד מתוך התבוננות, לפי הקצב האישי של כל אחד ואחת מהם, ולהרגיש בנוח גם אם טועים, כי מתוך הטעויות לומדים. הלימוד המשמעותי ביותר מגיע מתוך ניסוי וטעייה ומתוך כך עולות תובנות עמוקות ואמיתיות המאפשרות התפתחות בריאה.
המורה רואה הכל כל הזמן, אבל מורה חכמה יודעת למי להעיר, מתי ואיך. המורה לא אמורה להעיר ולתקן כל רגע ורגע, לכל ילד וילדה. יש לכבד את נושא הזמן והלימוד הקבוצתי. יש לכבד את הילד ולהניח לו לטעות ללא חשש שמייד יעירו לו ויתקנו את טעותו. ובכלל בגיל זה רצוי לא להעיר ולא לתקן באופן אישי אלא לקבוצה ככלל. יש מתודות ומחקרים רבים הנוגעים לחינוך ולהתפתחות ילדים, ואנחנו נוהגים לפי המתודה שדוגלת ביצירת תחושה של מסוגלות, יצירתיות וחופש לטעות. ברגע שנוצרת איזו חריגה המפריעה למשתתפים האחרים, כאן תבוא הערה אישית.
אני מקווה שתשתפי פעולה בנושא הזה, ותמשיכי להיות מעורבת בתהליך הנפלא של בנך כצופה וכאמא שמתעניינת איך הוא הרגיש בשיעור. אם נוצרות תחושות של אי נוחות אצלו, הדבר הנכון שאת יכולה לעשות הוא להכין אותו לפני השיעור, לחבק אותו אחרי השיעור ולהתעניין איך היה. ותמיד נשמח, לדעת מה בנך מספר על הרגשתו, זה יתן לנו אפשרות לכוון אליו יותר טוב.
דינה שמואלי חינקיס
