דלג לתוכן המרכזי
050-8264905‬

נעלי אצבעות-דילמות

מאת: ואזן שרון

מנחה: שמואלי חנקיס דינה

תוכן העניינים:

מבוא......................................................................................................... 3

1. נעלי אצבע- רקע כללי........................................................................... 4

1.1 מבט היסטורי על העלייה לאצבעות בבלט הקלאסי............................... 4

1.1.1 הבלט הרומנטי ומאפייניו.......................................................... 4

1.1.2 דריכת רגל ראשונה על קצות האצבעות..................................... 5

1.2 טכניקה קלאסית- יציבה והחזקת גוף נכונה מעל כפות הרגליים............. 8

1.2.1 תרומתה של הפתיחה במפרק הירך לעליה על קצות האצבעות.. 8

1.2.2 חלוקת המשקל בכף הרגל....................................................... 9

1.3 כף הרגל- היבטים אנטומיים.............................................................. 10

1.3.1 עצמות.................................................................................... 10

1.3.2 קשתות כף הרגל..................................................................... 10

1.3.3 גובה קשת כף הרגל................................................................ 11

1.3.4 מפרק הקרסול........................................................................ 12

1.3.5 השרירים האחראיים לתנועת כף הרגל...................................... 13

1.3.6 כיוונים שונים בתנועת כף הרגל................................................. 13

1.4 פציעות מחול- גורמים........................................................................ 15

1.4.1 פציעות אופייניות בכף הרגל בשל נעילת נעלי האצבע.................. 15

1.4.2 סוגים שונים של פציעות קרסול.................................................. 16

1.4.3 רמות שונות של פציעות מחול................................................... 17

1.5 מבנה נעל האצבע............................................................................ 17

1.5.1 מידת קושי הנעל..................................................................... 18

1.5.2 הכנות הנעל לעלייה לאצבעות................................................... 18

2. התמודדות עם העלייה לנעלי אצבע, במסגרת השיעור......................... 20

2.1 הוראת עמידה על האצבעות בשיטת האקדמיה למחול בלונדון.............. 20

2.2 דרישות המורה לעליה על האצבעות מול ציפיות הרקדנית.................... 21

2.3 היבטים פסיכולוגים של הנערה בגיל ההתבגרות.................................. 23

2.4 שיטות התמודדות המורה עם לחץ התלמידה וההורים......................... 25

2.5 סיכום............................................................................................... 25

 

 

3. התמודדות בהוראה עם סוגיית מסלול חובבים...................................... 26

3.1 מטרות אישיות בהוראת עמידה על הבהונות....................................... 27

3.2 גישה אישית להוראת עמידה על הבהונות........................................... 27

3.3 עקרונות ושלבים בהוראה.................................................................. 28

3.3.1 מערך שיעור הכנה לעליה על האצבעות..................................... 29

3.3.2 מערך שיעור עליה על האצבעות למתחילים................................ 30

4. סיכום ומסקנות..................................................................................... 33

5. ביבליוגרפיה......................................................................................... 36

 

 

מבוא

בהוראת הבלט הקלאסי במסלול חובבים, עולה דילמה לגבי העלאת תלמידות על הבהונות, ולגבי הזמן הנכון והמתאים ביותר לכך. התלבטות זו היא נחלתה של מורים רבים, ועליהם להתייחס בהחלטה זו להיבטים רבים הקשורים לכך.

עבודה זו תציג סקירה על כל ההיבטים הללו. הנושאים אשר יוצגו הם: הרקע ההיסטורי ומקורה של תנועה זו, עקרונות טכניקת הבלט הקלאסי, מבנה כף הרגל- העצמות, המפרקים והשרירים, פציעות מחול הקשורות לתחום זה ונובעות משימוש לא נכון בגוף בטכניקה שגויה, הכרת נעל האצבע, התמודדות המורה עם ציפיות התלמידה והצגת דרך הוראתי האישית.

בעבודה זו אנסה להתמקד בשאלה עקרונית והיא, האם צריך בכלל ללמד עליה לבהונות לתלמידות במסלול חובבים. מהן המטרות ולשם מה צריך להקדיש לכך זמן ממהלך השיעור. האם חל שינוי כל שהוא בהבנה של הבנות בטכניקה הקלאסית, כיצד תהליך זה משפיע עליהן ומהי מעורבותו של המורה.

בפרק הראשון תוצג סקירה כללית על ההיסטוריה של העמידה על הבהונות, עקרונות בסיסיים של טכניקת הבלט הקלאסי והקשר של עקרונות אלו לכף הרגל, מבנה כף הרגל והיבטים אנטומיים, פציעות מחול כתוצאה מעמידה על הבהונות ומבנה נעל האצבע.

בפרק השני, אתמקד בהתמודדות המורה עם נושא העלייה על הבהונות, הן מבחינת ציפיות הרקדנית והן מבחינת האחראיות המוטלת על כתפיו לנקיטת אמצעי זהירות למניעת פציעות מחול.

בפרק השלישי אתייחס לנקודת מבט אישית, לדרך הוראתי של הנושא ואציג מערכי שיעור.

נושא זה מורכב ועשיר בהיבטים הקשורים בו. בעבודתי אנסה להתייחס לכמה שיותר מרכיבים ולדון בהם בהרחבה.

To a dancer the feet are like the tiny feeder roots of a tall strong tree, on which the health and well-being of every leaf and branch depend”.

(Grieg, 1994)

 

1. נעלי אצבע- רקע כללי

1.1 מבט היסטורי על העלייה לאצבעות בבלט הקלאסי

הבלט הקלאסי במאה ה-18, התפתח בחצרות המלוכה, כביטוי לחשיבה רציונאלית ולוגית והיה שייך למעמד השכבה הגבוהה. בשנת 1661, מלך צרפת, לואי ה-14, היה האחראי ליציאתו של המחול מחצרות המלוכה אל התאטרון הפומבי, כאשר הקים את האקדמיה למחול. הריקוד על במות התאטרון, נתן נקודת ראות חדשה לצופים ותנועת כף הרגל קיבלה משמעות חדשה. אך עדיין המדע הוביל את צורת החשיבה והריקוד נשאר בתבניותיו הגיאומטריות.(Barringer, 1998)

האומנות שהושפעה מתופעות תרבותיות-חברתיות בתקופה זו, יצרה שפה רציונאלית ונקיה שאפיינה את התקופה הנקראת "התקופה הקלאסית". הריקודים, באותה תקופה, התאפיינו בסדר ואיפוק; הגו היה תמיד ניצב לקרקע, והריקוד התקיים באמצעות המשחק בידיים וברגליים. המחול נמדד לפי החוקים הקובעים מהו אידיאל היופי. אחד מסמלי היופי בבלט היה הצבע הלבן שנחשב לצבע טהור, ושימש לייפוי המציאות. האומנות נוצרה תוך שמירה על חוקים קפדניים. מאפיינים אלה יצרו עולם מחול קר ומנוכר. (Paskevaska, 1988)

הריקוד חסר ההבעה נעלם בעקבות עבודתו של הרקדן (1727-1810) Noverre J. Gearges, שנתן פן נוסף לריקוד. נובר הוסיף לריקוד את העלילה ואת הקשר הישיר בין התנועה למוסיקה. תחושות ורגשות באו לידי ביטוי בתנועה ובצעדים, אך הטכניקה נשארה תחת החוקים הקפדנים. (Ferdinando, 1964)

1.1.1 מאפייני הבלט הרומנטי

הסגנון הרומנטי, שמקורו בגרמניה, התפתח בצרפת החל מאמצע המאה ה-18. התעוררות התנועה הרומנטית התרחשה בעקבות משברים ושינויים קיצוניים באירופה מבחינה פוליטית וחברתית. אחד המשברים המרכזיים היה התערערות האמונה בדבר יכולתו של האדם להבין באופן מוחלט את מהות התופעות בעולם באמצעות ההיגיון, כאשר הדמיון נחשב נחות יותר מן השכל, התבונה והחושים. (פרלשטיין- כדורי, 2000)

תקופת הבלט הרומנטי שברה את המוסכמות של התקופה הקלאסית. האומנות החלה להתעסק בדחפים ויצרים של האנשים; בעולמות אפלים, במיסטיקה, במכשפות ורוחות. בנפש האומן הסנטימנטלי באו לידי ביטוי ניגודים מהותיים בין דחפיו היצריים הטבעיים לבין ציווי החירות והמוסר, בין שכלו לבין דמיונו, בין ראלי למעורפל, בין מודע ללא למודע ובין ההגיוני לרגשי.

הרומנטיקנים ראו בנשגב, בהשראה, בחיזיון ובדמיון תחליף סובייקטיבי להיגיון, שבאמצעותו אפשר להעניק משמעות לתופעות הנעלמות מעיני החושים והשכל גם יחד. היצירה הייתה עבורם סובלימציה של החוויה הרגשית.

הבלט הרומנטי שם את האישה בחזית. הסולנית הועמדה במרכז המופע. הרקדנית הייתה קלילה ומרחפת, כזו שאינה מגלה תחושת מאמץ כלשהי, רקדנית שהיא "לא בשר ודם". הניסיון לסמל רוחניות ולא ארציות העלה את הנשים על קצות האצבעות. הקפיצות והסיבובים הרועשים הוחלפו בתנועות של פלג הגוף העליון. בבלט הרומנטי יש ניסיון להידברות בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, והוא מוצף בסימבוליים המובילים לרוב לסוף הסיפור האכזר- לעולם של שבר.

מאפיין נוסף היה תפיסת היוצר כגאון וכאחראי למהות היצירה. הכוריאוגרף נתן ביטוי לתחושותיו ורגשותיו לצאת ובכך הוא ביטא את עצמו. יצירת המופת סימלה חזרה לטבע, ביטוי למוזה ולהשראה ואין חשיבות לחוקים מבנה והרמוניה.

מאפיינים תנועתיים של תקופה זו היו קווי תנועה שבורים, תנועה רכה ויותר טבעית, החזקת הידיים עם מרפקים כפופים ועמידה בקו אלכסוני במצבי מעבר ללא שיווי משקל. התלבושת אופיינה בחצאית רומנטית בצורת פעמון, העשויה מבד רך, יוצרת צורה לא ברורה, וטשטוש של הקווים הקלאסיים. ביצירה הבעתית, הטכניקה שירתה את הסיפור והיא לא הייתה מרכז העניין. במרכז המחול עמדה השראתו של היוצר. (Ferdinando, 1964)

1.1.2 דריכת רגל ראשונה על קצות האצבעות

מבט ראשוני על רקדנים שנתבקשו לרחף באוויר בעזרת מנופים, נראה כבר בשנת 1794, בעבודתו של הכוריאוגרף Charles Didelot, ביצירה "מטאמורפוז". אפשר היה לראות תמיכה והרמה של הרקדן לאוויר, כך שכאשר הוא מגיע לרצפה רק אצבעותיו נוגעות בה. בלט זה סלל דרך חדשה לנשים לעלות על האצבעות. לדוגמה:

-Maria Del Caro 1984 נמצא צילום שלה על קצות האצבעות.

(1767-1818) Genevieve Gosselin- אשר נפטרה בשיא הקריירה שלה. ג'וסלין מילאה את נעליה כדי להגן על אצבעותיה ביצירה בשם Flore et Zephireשל הכוריאוגרף Didelot בשנת 1818.

- (1789-1825) Fanny Bias צילום משנת 1825 מראה אותה בתפקיד Flore.

Amelia Brugnoli- עמדה דקה שלמה על האצבעות.

(1799-1848) Audotia Istomina- הרקדן הראשי הרוסי Adam Flushkovksy הצהיר שראה אותה רוקדת על קצות האצבעות בסנט פיטרסבורג שברוסיה.

Mademoiselle Julia- בשנת 1827, הקהל בלונדון לעג בבוז לרקדנית, אשר עמדה על האצבעות, איבדה את שיווי משקלה ונפלה. ((Barringer, 1998

יריית הפתיחה של הבלט הרומנטי הייתה ביצירה בשם "רוברט השטן". ב-21 בנובמבר 1831, הרקדנית Marie Taglioni הותירה רושם עז בהופעתה על קצות האצבעות בכוריאוגרפיה של Jean Coralli. הייתה זו יצירה על עולם אפל וקודר, ובה סצינה של נזירות רוקדות בבית הקברות (מפגש בין העולם הראלי ללא רציונלי). טליוני פיתחה את טכניקת העמידה על האצבעות ואפשרה לעמידה זו לסמל פן אומנותי הבעתי ולא רק פעלול חזותי.

(21/01/04 www.dancer.com )

הצלחתה של טליוני התעצמה ב- 12 במרץ 1832 ביצירה בשם La Sylphid, שנוצרה ע"י אביה Philipo Taglioni. הביקורות על הופעתה של טליוני לא איחרו לבוא והיא ספגה הצלחה רבה בתחום זה:

Here is a totally new style of dancing, graceful beyond all comparison, wonderful lightness, an absence of all violent effort. She seems to float and bound like a sylph across the stage. (Barringer, 1998)

הסילפידות היו נשים אשר נפטרו משברון לב על אהבה נכזבת, ונהפכו לרוחות בנות תמותה. טליוני האב נתן לבלט רומנטי זה אופי מיסטי ושמימי על-ידי שימוש בחצאיות לבנות זוהרות ו"רוחניות", בתנועות הרגועות ובהליכה על קצות האצבעות.

נעל האצבע לא התפתחה עדיין והיא נשארה רכה, לכן האלמנטים התנועתיים היו פשוטים. לדוגמה, רלווה על שתי רגליים, קווי ארבסק ואטיטיוד, וצעדי בורה. ((Barringer, 1998

ציון הדרך השלישי היה בשנת 1841, ע"י הכוריאוגרףGautier Theophil ביצירה בשם Giselle. המוטיבים הרומנטיים חזרו גם כאן. העמידה הקלילה על האצבעות, חצאיות הפעמון הלבנות, האישה המסתורית וסיפור הדרמה שנתמכו ע"י טכניקה מושלמת.

(Ferdinando, 1964)

במשפחת Taglioni היו שני דורות של רקדנים. האב, יוצר הסגנון הרומנטי, החל לרקוד כבר באיטליה ואימן את בתו מריה בביצוע טכניקה מושלמת, חינניות וצניעות. מריה טליוני, הובילה קו של אופנה והייתה דמות נערצת בבגדיה ותסרוקתה. אחרי שמילאה את התפקיד ב- La Sylphid ב- 1832, היא נשארה בעיני קהל אירופה, בדמות סילפיד והמשיכה לשלב את המציאות היומיומית עם המחשת המופשט והעניקה ביטוי לרוחניות.

במהלך השנים התפתחה טכניקת עמידה על האצבעות ונוספו צעדים ללקסיקון הבלט הקלאסי. הריקוד על האצבעות הצליח להעביר מסר של נועזות וכוח בנוסף לפנטזיות שמימיות.

בשנת 1903, קיבל הריקוד ממד נוסף מהרקדנית Anna Pavalova, ביצירה The Dying Swan. ביצירה זו של מיכאל פוקין, פבלובה רקדה זמן ממושך על הפוינט בצעד Bourrée, בקומפוזיציה שדרשה שליטה מלאה על העמידה בנעלי האצבע ויכולת הבעה עמוקה.

מיכאל פוקין, לאוניד מאסין וג'ורג' באלנשין יצרו יצירות מחול בין השנים 1909-1929, והם אשר קידמו את הבלט הקלאסי למאה העשרים. לראשונה היה הקהל עד לרקדניות שרקדו על קצות האצבעות וביצעו תרגילים מורכבים כמו: צעדים לאחור, החזקת שיווי משקל והתקדמות במרחב על האצבעות.

 

 

1.2 טכניקה קלאסית- יציבה והחזקת גוף נכונה בקו ישר עם כפות הרגליים

איכות תנועתה של הרקדנית הקלאסית, מתבססת על שימוש איכותי ונכון בכף הרגל. כפות הרגלים הן מקור לא רק לכוח ותמיכה, אלא גם כדוחפות את הגוף מעלה ובולמות זעזועים לנחיתתו. מגע כף הרגל בקרקע, מהווה בסיס לגוף המתבטא ביציבה ובתנועה ביחס לחלל ולזמן. הקשר בין כף הרגל לקרקע תלוי בגיוסם השונה של שלושת חלקי כף הרגל: הבהונות, הכרית והעקב. חלוקת המשקל בין שלושת גורמים אלו, תלויה במישרין בהחזקתו של הגוף כולו. בכל מצב שכפות הרגליים מונחות, הן נושאות את הגוף, אחראיות על העברת המשקל ועל אופן חלוקתו ובנוסף לכך, הן הבסיס להופעה האסתטית של הגוף כולו. (Grieg, 1994)

האגן צריך להיות ממוקם מעל הרגליים, ונתמך בעזרת שרירי הבטן המושכים כלפי מעלה, ושרירי הישבן המושכים למטה. לגוף חייב להיות מרכז חזק, שממנו הרגליים יוכלו לעבוד ביעילות, משקל הגוף יוחזק נכון ותהיה שליטה מרבית על הפתיחה ממפרק הירך- Turn out (Byrne, 1995).

1.2.1 תרומתה של הפתיחה במפרק הירך לעליה על קצות האצבעות

בד בבד, אם הפיכתו של המחול לאמנות בימתית, שדה הראייה של הקהל הצטמצם לחזית אחת. בעקבות כך גוף הרקדן זכה לזווית נוספת לצפייה, הנובעת ישירות מן הפתיחה של מפרק הירך. תמציתו של ה- Turn out, היא חשיפה של חלק ניכר מגופו לעיני צופה. בשלהי המאה ה-18, התפתחות הטכניקה והאסתטיקה של הבלט, עודדה בהתמדה, הגדלה של ה- Turn out מזווית של 45 מעלות, עד למימוש הפוטנציאלי האנטומי המרבי שלו, כלומר 180 מעלות. אלמלא התפתחותו המוחלטת לא ניתן היה לממש את גולת הכותרת של עיקרון הורטיקליות בבלט, העלייה על הבהונות. המעבר מעמידה רגילה אל קצות האצבעות, דורש איזון מסוים של שוי המשקל, המתנועע בין ציר הגרוויטציה לבין ציר האנכי של הגוף. הפתיחה מעניקה מהירות ודיוק במעבר בין שני צירים אלו, בשל היותה מלכדת את שני הצירים. (בינג היידקר, 2000)

השרירים העיקריים המשתפים פעולה בהחזקת הפתיחה:

- Gluteus maximus- שרירי הישבן, האחראיים העיקריים לסיבובו של מפרק הירך.

- Six deep lateral rotators- במצב שהרגל העובדת נמצאת באוויר, שרירים אלו מחזקים את הצד התומך. (McCornack, 2001)

- Adductors- המקרבים, שרירי הירך הפנימיים. כאשר האגן מוחזק ביציבות מעל הרגליים, שרירים אלו ידחפו קדימה ויסובבו את עצם הירך קדימה ולכיוון המרכז.

בנוסף לשלושת קבוצות שרירים אלו המסובבות את מפרק הירך, מתבצעת פתיחה נוספת של כ- 20-30 מעלות, כתוצאה מגמישות מסוימת בפרקי הברך והקרסול. פתיחה זו חייבת להיקבע בגודלה לפי זווית הפתיחה של מפרק הירך. מפרק הירך בנוי מראש עצם הירך המחוללת רוטאציה בתוך מכתש המפרק, שלא כמו מפרקי הברך והקרסול שהנם מפרקים הפועלים בעיקר במישור החיצי. פתיחה מוגזמת ממפרקי הברך או הקרסול, תשבור את הקו הישר בין שלושת מפרקי הרגלים. פתיחה ממפרק הקרסול, תחליש את בסיס כף הרגל, תגרום למתיחת הרצועות הפנימיות של הברך, לקריסתו של מפרק זה ושרירי הירך יסגרו. מידת זווית פתיחת הירך תלויה במבנה עצמות מפרק זה, ברצועות בחזית המפרק ובפיתוח הפוטנציאל המקסימלי שלהם. (Byrne, 1995)

1.2.2 חלוקת המשקל בכף הרגל

על פי גישת הבלט הקלאסי, בעת ביצוע טכניקה נכונה, כרית כף הרגל והאצבעות נושאים שני שליש ממשקל הגוף, בעוד שהעקב נושא בשליש מנטל המשקל. במצב שרוב המשקל יהיה על העקב, שרירי כף הרגל לא יוכלו להתחזק ויישארו חלשים, דבר שיגרום לחוסר כוח לקפיצות ועמידה על האצבעות. אפשר להבחין שהמשקל לא במקום הנכון, אם אצבעות כף הרגל יתכווצו. אצבעות כף הרגל צריכות להיפרס ביציבות על הקרקע, והמפרקים בין עצמות האצבעות, חייבים להיות ישרים ולא מכווצים. כל זאת בכדי שמפרק הקרסול יוכל להיות מוגבה מעל כף הרגל. אם בסיס כף הרגל לא יפתח כוח, כל תנוחת הגוף ואיזונו תיפגע. (Byrne, 1995)

1.3 כף רגל, מפרק הקרסול- היבטים אנטומיים

בפרק זה יוצגו ההיבטים האנטומיים של מבנה הרגל וכף הרגל ותפקודיהן. הכתוב יכלול התייחסות לטעויות אפשריות בעבודת האיברים הללו. התפקוד האיכותי והנכון משפיע רבות על תכנון השיעורים בבלט הקלאסי ובמיוחד השיעורים המתמקדים בעלייה על קצות האצבעות.

 

1.3.1 העצמות

כף הרגל היא בעלת מבנה מורכב הכולל 26 עצמות שרצועות מחברות בניהם.

Calcaneus, Cuboid :בצד החיצוני

Talus, Navicular, Cuneiforms x 3בצד הפנימי:

בהמשכן: Metatarsals x 5

ובהמשכן בהתאמה האצבעות: Phalanges x 14

בנוסף, מתחת ל- 1 Metatarsal, קיימות עוד שתי עצמות: Sesamoid Bones, שתפקידן לפזר זעזועים. Barringer, 1998))

פרט לעצם העקב, עצמות כף הרגל קטנות מאוד, למרות שהן נושאות את משקל הגוף כולו. העובדה שמסבירה את עמידותן בתפקיד זה, היא אופן הארגון שלהן בשלוש קשתות החוצות זו את זו.

1.3.2 קשתות כף הרגל

בכף הרגל שלוש קשתות: שתים אורכיות מקבילות זו לזו, ואחת רוחבית שחוצה אותן בחלק המרכזי של כף הרגל. מבנה זה מעניק חוזק בשילוב עם תנועתיות רבה.

הקשת הפנימית האורכית כוללת:

Calcaneus + Talus + Navicular + Cuneiforms x3

ומסתיימת בכל שלושת עצמות – Metatarsals החיצונית.

הקשת החיצונית האורכית הקטנה ונמוכה יותר כוללת:

Calcaleus + Cuboid + Metatarsals 4,5

הקשת הרוחבית כוללת:

Navicular +Cuneiforms + Cuboid + Metatarsals 2,3,4

בכף הרגל רצועות רבות, אשר תפקידן להגן על המפרקים ולהגביל טווחי תנועה שאינם מתאימים ליכולת ולמבנה המפרק. רצועות שונות בתחתית כף הרגל אחראיות על שמירת המבנה של הקשתות. השרירים נוטלים חלק קטן של 20% מהאחריות זו. לכן פיתוח השרירים לא יגדיל את הקשתות. (זהר, 1987)

1.3.3 גובה קשת כף הרגל

לגובה קשתות כף הרגל יש השפעה על היכולת לעמוד על נעלי האצבע. חוסר התאמה של גובה הקשת עלול לגרום לפציעות הנובעות מטכניקת עמידה על הבהונות.

· כף רגל שטוחה (Flat Foot): מבנה מאוד נפוץ הדורש חלוקה שונה מהרגיל של משקל הגוף מעל כף הרגל. לרוב, כף רגל זו בעלת טונוס שרירי נמוך וסובלת מעומס המשקל על החלק הפנימי של כף הרגל. מסגרת כף הרגל מתחילה לקרוס והקשת נעלמת- Over Pronation. במצבים מסוימים, יתווספו לחצים נוספים על אזורים שונים של כף הרגל והיא עלולה להיפגע.

· קשת אורכית בגובה בינוני: כף רגל זו, פחות עשויה להיפגע. משקל כף הרגל עובר ביעילות מהחלק החיצוני של העקב לאורך החלק החיצוני של כף הרגל ואל הכרית והאצבעות.

· קשת אורכית גבוהה: בכף רגל זו תתרחש תנועת Supination של העקב והאצבעות. בזמן מאמץ יגרם לחץ על העקב ועל כרית כף הרגל, דבר שיכול להוביל לבעיות בברכיים, במפרק הירך ובמותנית. (www.foot.com)

 

1.3.4 מפרק הקרסול

מפרק הנוצר מחיבור של שלוש עצמות. בבסיס (בחלק הדיסטאלי שלהן) שתי העצמות- Tibia ו- Fibula, נמצאות בליטות הנקראות- Malleolus, הנפגשות עם עצם ה- Talus. דרך עצם ה- Talus, עובר משקל הגוף לכף הרגל. רצועות רבות הנמתחות בחלקה האחורי של כף הרגל ובצדדיה, תורמות ליציבות המפרק ומחזקות אותו. טווח תנועה של מפרק זה הוא גדול במישור החיצי (תנועת "פלקס" ו"פוינט"). תנועה מוגבלת במישור החיצי במפרק זה, תגרום לכך שלא תהיה תמיכה למשקל, ולא תתפתח קשת אסתטית לעליה על האצבעות. המבנה של מפרק זה- מבנה אוכף (Saddle Joint), מאפשר תנועה נוספת במישור הפרונטאלי. תנועה מוגבלת במפרק הקרסול נגרמת ממספר סיבות:

 

רצועות קצרות במפרק הקרסול או בשריר התאומים בשוק הרגל. הרצועות בצד החיצוני של הקרסול ארוכות יותר ומאפשרות תנועתיות גדולה יותר בסיבוב כף הרגל פנימה.

מבנה עצמות ה"יושבות" אחת על השניה, ויוצרות רווח קטן בניהן שלא מאפשר תנועתיות גדולה. במקרה כזה גודל התנועה יישאר זהה ולא יתפתח. ) (Grieg, 1994

Os Trigonum- חלק אחורי של עצם Talus גדול מדי, שיגביל את תנועת כפיפת כף הרגל- Plantarflexion . בעיה זו תבוא לפתרון רק ע"י ניתוח.

גיד אכילס קצר- נמתח משריר התאומים אל העקב (עצם Calcaleus). גיד זה אינו בעל יכולת צמיחה, ועלול להגביל את תנועת פשיטת כף הרגל- dorsiflexion.

(Fitt, 1996)

 

1.3.5 השרירים האחראיים לתנועות כף הרגל

בעזרת שרירי כף הרגל, הגוף יכול לבצע: נשיאת משקל, בלימת זעזועים, הרמה (רלווה), ותנועות ללא משקל.

(Battement Frappes)

רב השרירים האחראיים לתנועת כף הרגל, נמצאים מתחת לקו הברך- סביב עצמות השוק.

Gastrocnemius- שריר התאומים, הגדול מכל שרירי השוק, שריר יוצא דופן באורכו, וכן דו מפרקי- חוצה את הברך ואת הקרסול, מתחיל מעל גובה הברך מאחור- בקצה הדיסטאלי של עצם ה- Femur, ומסתיים בעקב, לכן הוא אחראי על שתי פעולות שונות: על כפיפת הברך וגם על מתיחת כף הרגל.

- Intrinsic muscles ארבע שכבות שרירים בתחתית כף הרגל שמצטרפים לפעולתו של שריר התאומים, מבצעים תנועתיות בכל המישורים ומייצבים את צורת כף הרגל.

Soleus - שריר הנמצא עמוק יותר משריר התאומים ואחראי על תנועת Flexion בכף הרגל המתבצעת ממפרק הקרסול.

Anterior Tibialis - שרירים הממוקמים בחזית שוק הרגל, בחזית מפרק הקרסול ועד לאצבעות כף הרגל ואחראיים לתנועת Dorsi Flexion. יש לדאוג ששרירים אלו יהיו רפויים כאשר מתבצע פליה. ( ( Grieg, 1994

1.3.6 כיוונים שונים בתנועת כף הרגל

קיימת תנועתיות במפרקי האצבעות, בחיבור שבין עצמות Metatarsals, לעצמות Phalanges

Flexion- כיווץ האצבעות.

Extension- יישור האצבעות.

Hyper Extension- דמי פוינט.

בנוסף, במישור הפרונטאלי, קיימת תנועת הרחקה וקירוב האצבעות.

במפרק הקרסול, כאמור, קיימת תנועה במישור החצי Dorsi Flexion- Planter Flexion.

במישור הפרונטאלי, התנועה נחלקת לכמה כיוונים:

Inversion- הרמת החלק הפנימי של כף הרגל מהרצפה.

Eversion- הרמת החלק החיצוני של כף הרגל מהרצפה.

Adduction- סיבוב כף הרגל פנימה.

Abduction- סיבוב כף הרגל החוצה. (Fitt,1996)

תנועות משולבות לשני כיוונים:

Supination- תנועה משולבת של סיבוב פנימה, עם הרמת החלק הפנימי מהרצפה.

Pronation – תנועה משולבת של סיבוב החוצה, עם הרמת החלק החיצוני מהרצפה.

 

בכדי להגיע למצב עמידה על נעלי האצבעות, יש לעבור דרך הכרית לאצבעות. כובד הגוף והאגן זזים כיחידה קדימה, ישר מעל לקו האמצע הממוקם בכף הרגל, בין הבוהן לאצבע השנייה. השרירים ממפרק הירך ומטה, צריכים להישאר חזקים. משקל הגוף נתמך בעזרת שרירי- Intrinsic muscle, הנמצאים בתחתית כף הרגל, אבל נשען ברובו על ה- Metatarsals. הגבלת התנועה מתבצעת בעיקר בעזרת הרצועות. Barringer, 1998))

 

1.4 פציעות מחול- גורמים

 

פציעות מחול נגרמות ברובן משימוש בטכניקה שגויה במהלך הריקוד. טעויות כמו נשיאת משקל לא נכונה מעל כפות הרגליים, או קו האמצע לא במקום נכון מעל הרגל התומכת, לאורך זמן יכולות לגרום לבעיות בריאותיות. גורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על פגיעה גופנית הם:

- רקדנית צעירה שעולה על האצבעות, אשר עדיין לא קיבלה את המחזור הראשון, תהיה חשופה לסכנה עקב עצמות חלשות, בגלל חוסר בהורמון האסטרוגן המשפיע על ספיגת הסידן בעצמות.

- חוסר הבנה בסיסי של הרקדנית בקינזיולוגיה, ואנטומיה של גופה, עלול לגרום לה לבצע תנועות לא נכונות.

- אי חימום שרירי הגוף, או התקררות השרירים כתוצאה מטמפרטורת החדר.

- מבנה לא נכון של נעל האצבע, או אי התאמה של הנעל לכף הרגל.

- לחץ פיזי הנגרם מעבודה מרובה גם כשהגוף עייף, כמו בשיעורים ארוכים או בחזרות לקראת הופעות.

- הזנחה של פציעות גופניות קודמות, ואי טיפול בהן עלול לגרום באופן עקיף לפציעות במקומות אחרים בגוף.

- מבנה לא נכון של רצפת סטודיו לא תקינה, ושאינה בולמת זעזועים, זווית הרצפה ושטח הפנים שעליו רוקדים. (Fitt,1996)

1.4.1 פציעות אופייניות בכף הרגל בשל נעילת נעלי האצבע

לשם תמיכה מרבית, נעל האצבע צריכה להיות צמודה לכף הרגל. במצב זה הרגל נמצאת בסביבה לחה וחשוכה, ויכולות להתפתח מספר תופעות הנגרמות בעיקר מעמידה ממושכת על האצבעות:

- בשל זיעה מצטברת, יכול להתפתח זיהום של פטרייה בעור או על הציפורן. פטרייה זו יכולה להתפשט לאזורים אחרים בכף הרגל.

- שפשוף של הנעל עם השכבה החיצונית הדקה של העור, גורמת להפרדה בין שכבות העור. בין השכבות נאגר נוזל, לעיתים דם, ונוצרת שלפוחית או יבלת.

- יובש בעור בתחתית כף הרגל או על גבי הבהונות. לחץ בשפשוף העור כנגד משטח קשה, יגרום לאדמומיות שתוביל ליובש בהמשך. יובש זה, עלול להעיד על חלוקת משקל גוף לא נכונה, והוא נפוץ בעיקר אצל רקדניות עם כף רגל שטוחה או עם קשת גבוה. ללא טיפול מתאים ביובש זה, יכולים להיווצר סדקים וזיהומים.

- גירוי בעור שמוביל לפריחה ואדמומיות. לעיתים זוהי תגובה אלרגית לאחד ממרכיבי הנעל שעשויה לעיתים מכימיקלים שונים.

- ציפורן חודרנית- הציפורניים בנויות משש שכבות, המתחדשות מפרוטאין הנקרא קרטין. יש לדאוג לגזירה נכונה של הציפורניים, על מנת שלא יגדלו לכיוון העור, או שלא יפגעו באצבע אחרת במגע איתה.

- כאשר הציפורן ארוכה מידי והנעל צרה ולא מתאימה למבנה כף הרגל, בקפיצה על האצבעות, הציפורן עלולה להיפגע. דם יישאר סגור מתחת לציפורן וייקרש. במצב של הזנחה הציפורן עלולה לנשור. ציפורן חדשה אמנם תגדל, אך לעיתים מעוותת, ורק אחרי כשישה חודשים.

- Morton long toe- בוהן שניה או שלישית ארוכה יותר מהראשונה- דבר שיגרום לאצבע הארוכה להתקפל ויתווסף לחץ על כרית כף הרגל. מפרק האצבע ינעל, והגיד יתכווץ.

- Hallux Valgus- עצם מדיאלית בולטת בצד הבוהן הראשונה, שגדלה כתוצאה מסטייה של הבוהן הגדולה לכיוון הבוהן הקטנה. הסיבה לכך היא תורשתית, אך התופעה מחמירה בעקבות העמידה על הבהונות, ופיזור המשקל יהיה לא יעיל. כתוצאה מכך נוצר לחץ על הרצועות הפנימיות, והעור באזור זה נעשה דק ואדמומי. לרוב תופעה זו ניתנת לתיקון בעזרת ספוגית תמיכה בין האצבעות, אך במצב קריטי יהיה צורך בניתוח.

- כאב במפרק הבוהן הראשונה שנוצר מלחץ חזק מדי על האצבע, והמפרק מתקשה. במצב זה, הרקדנית עלולה להעביר את המשקל לחלק החיצוני של כף הרגל, דבר שיגרום לקרסול להתעקם, ושרירי הרגל החיצונית ייכשלו.

- כאבים בקשת האורכית- יתגלו בכף רגל שטוחה, אשר נמצאת בפרונציה מוגברת וכתוצאה מכך, משקל הגוף נופל על החלק הפנימי של כף הרגל.

1.4.2 סוגים שונים של פציעות קרסול

- גיד אכילס הוא הגיד הארוך ביותר בכל הגוף, והוא המחבר בין שריר התאומים לעצמות העקב. גיד זה עלול להיפגע בגלל מאמץ רב או בגלל פציעות קודמות בעקב. לעיתים רקדנים מנסים להגן על העקבים בכך שאינם מניחים אותם על הרצפה, דבר זה עלול לייצור לחץ על גיד האיכלס, שלא ישתחרר ויישאר מכווץ בנחיתות. סיבה נוספת לפגיעה היא, לחץ מחוסר התאמה במבנה האחורי של הנעל, או מקשירה לא נכונה של השרוכים.

- נקע בקרסול, אחת מפציעות המחול הנפוצות ביותר, הנגרם מאירוע טראומתי שבו עצם המפרק מתגלגלת פנימה, וגורמת לרצועות החיצוניות להימתח או אפילו להיקרע. נקע זה הוא לאטרלי, ויגרום לנפיחות בצד החיצוני של הקרסול. נקע מדיאלי, שהוא פחות נפוץ, יגרם כאשר כף הרגל תתגלגל מחוץ לגוף ותרום לחץ על החלק הפנימי של הקרסול.

1.4.3 רמות שונות של פציעות מחול

ניתן להבחין בשלוש רמות שונות של פציעות מחול:

- פציעות טראומתיות- פציעות חמורות הנגרמות בשל נפילה או נחיתה לא טובה או פעולה קיצונית כלשהי, גורמות לדימום מקומי, או דימום מתחת לרקמה הרכה של העור. הטיפול כולל מנוחה- למנוע משקל על האזור הפגוע, חבישה למניעת התנפחות, ובעשרים וארבע שעות הראשונות לעטוף את האזור בקרח לפרקי זמן. כל חימום של האזור הפגוע, עלול להגביר את הדימום.

- פציעות כרוניות- אלו הן פציעות חמורות אשר לא קיבלו טיפול הולם בזמן הפגיעה ולא נרפאו לגמרי, או שנגרמותמשימוש לא נכון בגוף- יציבה לא טובה/ טכניקה לא טובה- שחיקה או שימוש יתר בשרירים. פציעות אלו יכולות להשבית את הרקדן למספר חודשים.

- פציעות חוזרות למרות החלמה או כתוצאה מחוסר שיקום. האזור שנפגע והחלים, נשאר עדיין חלש ועלול להיפגע לאחר זמן מה. (Fitt,1996)

1.5 מבנה נעל האצבע

במהלך השנים[ יצרני נעלי האצבע מגלים מודעות מוגברת לעיצוב הנעל, לא רק לנוחות, אלא גם ראיה לצד הבריאותי. הייתה פניה מצד היצרנים לשמוע את דרישות הרקדנים, ובנוסף להתייעץ עם מומחי הרפואה האורטופדית.

מבנה נעל האצבע, מתמזג עם קו האורך של הגוף, וכך גם מותאם צבע הנעל והשרוכים לגרביונים, וזאת בכדי ליצור המשכיות בין כף הרגל לאורך הרגל.

קיימות לנעל האצבע מידות אורך ורוחב שונות, וזאת בכדי שתהיה התאמה של הנעל באופן אישי לכל רקדנית לפי מבנה כף הרגל. החלק הקדמי- vamp, עליו מונח משקל הגוף בעת השימוש בנעל, מורכב משכבות של בדים וגזרי נייר, המעוצבים ומודבקים יחדיו למשטח קשה, המקיף את האצבעות ומגן עליהן. גם חלק זה של הנעל, מתאפיין במידות שונות של אורך המחסה את האצבעות. לכף רגל גמישה ולכף רגל עם קשת גדולה, מתאימה נעל שחלק זה גבוה ורחב, בכך הוא יעניק ביטחון גדול יותר. לכף רגל פחות גמישה, עדיף להמליץ על נעל עם חלק קדמי קצר יותר, ובכך תהייה תנועתיות גדולה יותר.

(Hamilton 1998)

קיימות מידות שונות גם של רוחב הקצה עליו הרקדנית עומדת-platform . לנעלים אין צורת כף רגל לפי ימין ושמאל. לעיתים הרקדניות דואגות בכל שיעור, להחליף את נעילת הנעל לרגל השניה, בכדי שמבנה הנעל יישאר מאוזן וישר, והנעל תאריך ימים. החלק התחתון של הנעל- sockliner, בנוי משתי שכבות של סוליית עור ובניהן "עמוד שידרה" מעץ, המתחיל באמצע העקב ונמשך עד לסוף כרית כף הרגל. חלק זה, צריך להיות מצד אחד מספיק קשיח לתמיכה מרבית, ומצד שני להיות גמיש ומעוצב לפי קשת כף הרגל, לכן קיימות גם מידות שונות של חוזק עמוד שידרה זה. בציידי הנעל ומסביבה מבפנים, בד כותנה ובשכבה החיצונית בד סטן העוטף מלמעלה.

חשוב לזכור, שכף רגל חזקה ויציבה נתמכת בעזרת נעל מתאימה ולא להפך. הרקדנית צריכה קודם להשיג יציבות מעל כרית כף הרגל, פתיחה חיצונית ממפרק הירך (turn out) ונשיאת משקל גוף נכונה, ורק לאחר כל זה, לבחור את הנעל האידיאלית לכף רגלה.

Barringer, 1998))

1.5.1 מידת קושי הנעל

בהמלצת מורים רבים, תלמידות בתחילת דרכן רוכשות נעלים עם סוליה קשה, מתוך אמונה שעמידה עליהן תחזק את כף הרגל ומפני שאורך חיי הנעל הקשה, גדול יותר מנעל רכה. גישה זו אינה נכונה. McCormack 2001))

הסיבה לכך היא שהמעבר לנעל רכה, כרוך בלימוד מחדש של החזקת משקל נכונה מעל הנעל. ובנוסף, עמידה על נעל קשה, מונעת מהרקדנית הצעירה לעבור בשלבים דרך כרית כף הרגל, מרבע הפוינט, לחצי הפוינט ולעמידה שלמה. הרקדנית צריכה להסתמך על כוחה של כף הרגל ולא על כוח הנעל.

1.5.2 הכנות הנעל לעלייה לאצבעות

תהליך הכנת הנעל לעליה על האצבעות, הוא חלק בלתי נפרד מאומנות הבלט, ויש לשם דגש על האספקטים השונים של תהליך זה. בראש ובראשונה, הנעל חייבת להיות מותאמת בדיוק לכף הרגל. נעל גדולה מידי עלולה לגרום לפציעות כמו, יבלות, שפשופים וציפורנים שבורות. בעת המדידה יש לשים לב שאין מרווח בחזית הנעל, בין כף הרגל למקום קשירת חוט הנעל, ורווח בחלקו האחורי של העקב בגב הקרסול. נעל קטנה מידי עלולה לגרום, בעמידה על כל כף הרגל, ללחץ בגיד אכילס. נעל צרה מידי, תגביל את תנועת האצבעות. הנעל חייבת לאפשר לאצבעות להתפרש מעט לצדדים, ולעמוד בדיוק על הקצה מבלי להתגלגל פנימה. הרקדנית, בעת מדידה, צריכה לבצע פלייה על מנת לבדוק האם יש מספיק מקום למתיחת קשת כף הרגל.

לעיתים, יש לרכך את סוליית הנעל על מנת לאפשר עלייה נוחה יותר כבר בפעם הראשונה, וכן כדי להרגיש את הרצפה יותר ע"י גמישות כף הרגל ושימוש במעבר דרך הכרית, ובכדי להקטין את הרעש.

מטרת השימוש בשורכים שנתפרים לציידי הנעל, היא שחלקו האחורי של הנעל לא ישמוט מהעקב, לכן חשוב לתפור אותם במקום הנכון. הבדיקה לכך נעשית ע"י קיפול החלק האחורי של עקב הנעל עד לסוליה. זווית קפל הנעל בצדדים היא מקום תפירת השורכים. את הקשירה יש לבצע בכריעה על ברך אחת, כאשר כל כף הרגל מונחת על הרצפה, ויש מתיחה של הקרסול. כך השרוכים לא יקשרו יותר מידי צמוד לכף הרגל, ולא ייווצר לחץ על גיד אכילס. בקשירת השרוכים, יש להתחיל עם השרוך הפנימי בשני סיבובים סביב הקרסול, ואז עם השרוך החיצוני מבצעים עוד סיבוב וחצי, לכן רצוי שהשרוך הפנימי יהיה ארוך יותר. את הקשר יש לקשור בצד הפנימי או החיצוני, מתחת לעצם הקרסול ויש להחביאו מתחת לליפוף השרוכים לבטיחות.

בנוסף לשרוכי הנעל, לרוב תופרים גם גומיות בהיקף הקרסול ו/או מעל העקב, וזאת בכדי לתת יציבות נוספת. חשוב לשם לב שהגומיות לא יתפרו הדוקות מידי, בכדי שלא ייווצר לחץ על נימי הדם.

למניעת החלקה, תופרים לעיתים את קצה הנעל בכיסוי קטן, העשוי מחומר כמו צמר, עור או גומי, או שאפילו רק קורעים את בד הסטן.

לאורך השנים, נוצר מגוון רחב מאוד של מוצרים להגנה על האצבעות. הרקדניות משתמשות החל מחומרים כמו צמר, נייר עיתון, גרביונים ישנים, או ליפוף כל אצבע בנפרד למניעת חיכוך, ועד לכריות מהפכניות חדשות המכילות סיליקון. כריות אלו, עלולות להגביל את תנועת האצבעות, לקבע אותן, ולמנוע את תחושת המגע עם הרצפה. כדאי לזכור שהכיסוי צריך להיות בחזית האצבעות, למניעת חיכוך האצבעות עם הנעל. בתחתית ובקצה האצבעות יש לדאוג למינימום של חומר המפריד בין כף הרגל לרצפה. בסוף העבודה, יש לאוורר את הכרית והנעל בנפרד בכדי שהזיעה לא תרכך את הנעל. McCormack 2001))

 

 

2. התמודדות עם העלייה לנעלי אצבע במסגרת השיעור

2.1 הוראת עמידה על האצבעות בשיטת האקדמיה למחול בלונדון- R.A.D

האקדמיה המלכותית של לונדון (R.A.D), ממליצה להתחיל בתרגילים בסיסיים על האצבעות, כבר מגיל 11, במידה ונאגר מספיק כוח ביציבה ויש שליטה על הגו. הגב צריך להיות מספיק חזק לתת תמיכה אחורית, בכדי למנוע הקשתה במותנית, שהכתפיים לא יזרקו לאחור, והצלעות לא יבלטו החוצה. במידה רבה חשובה החזקת הפתיחה ממפרק הירך(Turn out), ע"י יציבה נכונה של האגן וחיזוק שרירי הבטן. במצב עמידה על האצבעות, כאשר הרגליים יסגרו, עלול להתעצם לחץ על הברכיים. חשוב להתחיל בסדרת תרגילים על דמי פוינט, שהם תרגילי עמידה על כרית כף הרגל, לחיזוק עצמות Metatarsals, לחיזוקה של כרית כף הרגל, ועל מנת שהרקדנית תבין ותיישם העברת משקל נכונה בעלייה דרך כרית כף הרגל. בתרגילים אלו חשוב לבדוק האם האצבעות בקו ישר עם העקב. התרגילים עוזרים גם לחזק גם את הקרסול ואת שרירי שוק הרגל. (Nuckey, issue 1, 1997)

תכנית הלימודים של האקדמיה המלכותית בלונדון מציגה בשלב הראשון של תהליך העבודה את רמת Pre-Elementary, ובה מוצגים מספר תרגילים בעמידה מול הבר, הכוללים:

- Rises- בעמידת מקביל, ירידה נכונה מעמידה על קצות האצבעות, דרך כרית כף הרגל. נעל חדשה לעיתים קרובות מקשה על תנועת המעבר הזו והרקדנית צריכה להיזהר שהמשקל לא ייגרר לעקב. המחשבה היא על תחושת התנגדות בירידה, בקצב איטי. את אותו התרגיל מבצעים גם בעמידת ראשונה, תוך שמירה על ה- Turn out שלא ייסגר.

- בעמידת שנייה, יש חשיבות רבה לעמידה בפיסוק קטן, בכדי להקל על העלייה מפוזיציה זו ועל מנת לשמור את המשקל שווה בין שתי הרגליים.

- Relleve – פעולה זו, דורשת איסוף כוח ברגליים ובשרירים הקטנים מתחת לכף הרגל, למניעת קפיצה. בעמידת חמישית, יש לקחת בחשבון את צמצום שטח הבסיס עליו עומדים, ומתבצעת תזוזה של כפות הרגליים פנימה. יש דגש על יישומו של פליה לפני כל Relleve.

- Courus- צעד הקשה לביצוע, המכיל צעדים מהירים, כמעט באיכות של ריצה, תוך כדי העברות משקל מרגל לרגל בתזוזה במרחב. הרגלים נדרשות להישאר בעמידת חמישית.

בשלב הבא, רמת Elementary, בנוסף לשיפור התרגילים שהוצגו עד כה, מתווספים התרגילים הבאים:

- Relleve- בנוסף לפוזיציה ראשונה ושניה, יש גם פתיחה לפוזיציה רביעית, עם יד אחת על הבר.

- Relleve Devant - משתי רגלים לרגל אחת, כאשר הרגל באוויר מונחת מתחת לברך קדימה, אחורה או במעבר מקדימה לאחור. התרגיל מתבצע גם בבר וגם באמצע.

- Pose- צעד עם רגל ישרה לעמידה על האצבעות. זוהי העברת משקל לתומכת חדשה, ובכך הצעד דורש קואורדינציה, שכל הגוף יזוז יחדיו למקום החדש.

- Temps lie- באמצע, צעד התקדמות מפליה שבתומכת, אל רגל ישרה.

- Pas de bourees- צעדי מעבר מרגל אחת לשניה. ( Nuckey,issue3,1997)

2.2 דרישות המורה לעליה על האצבעות מול ציפיות הרקדנית

קיימת התנגשות בין התשוקה של הרקדנית להגיע להישג עמידה על האצבעות, ולפעמים לתלמידה זהו שיאו של הבלט הקלאסי, לבין התייחסות המורה לדרישות פיזיות לעמידה על האצבעות. המורה חייב לנקוט עמדה יציבה מול לחץ הרקדנית והוריה, ולהתייחס במחשבה מעמיקה באספקטים רבים כמו: מספר שנות הלימוד, כוח וחוזק הגוף, התפתחות העצם, מבנה כף הרגל והקרסול, משקל ובגרות נפשית. על המורה להגן על התלמידה מפני אפשרות של נזק תמידי בעצמות ובמבנה השרירים. קשה לנקוט בגיל מדויק המתאים לעלייה על הבהונות, והדבר היינו תלות התפתחות הנערה. אין גיל מאוחר מידי לעלייה על הבהונות, אך מתחת לגיל 11 עמידה על הבהונות עלולה לגרום לנזקים ופציעות. עצמות כף הרגל נשארות רכות עד לשלבים מאוחרים בגיל התבגרות. עמידה על הבהונות בגיל צעיר מידיי עלולה לגרום לנזק לקשת כף הרגל שלא הגיעה לשיא התפתחותה. (Paskevska, 1997)

ההמלצות בנושאים אלה הן:

א. מספר שנות ריקוד- לפחות ארבע שנים של אימונים, פעמיים עד שלוש בשבוע, נדרשים על מנת להשיג כוח וטכניקה חזקה. לאחר לפחות אורך תקופה זו, מבנה השלד יתמוך בגוף ושרירי התאומים בשוק הרגל, יתחזקו. עלייה על האצבעות לפני הגיל המתאים ולפני היכולת הפיזית המתאימה, עלולה לגרום לנזק למפרק הירך.

ב. כוח- עמידה על בהונות מוקדם מידי תפגע במערכת השרירים. בדיקה פשוטה לחוזק השרירים, היא היכולת לעמוד על כרית רגל אחת (passé) , או עליה מפליה שלם באמצע ללא עזרת הבר. (Hamilton, 1998)

ג. התפתחות העצם- לעיתים צפיפות רקמת העצם לא מתגבשת עד גיל מאוחר. העצמות עדיין רכות ומסוגלות להיפגע מכל משקל עודף עליהן. לכן חשוב לפתח את השרירים וללמוד לחלק את המשקל נכון מעל הרגליים. מסיבה זו חשוב גם לדאוג שהתלמידה תהיה בת 11 לפחות בתחילת לימוד העלייה על אצבעות, ללא קשר למספר שנות הלימוד. Barringer, 1998))

לעיתים המורה עלול לגלות אצל התלמידה שינויים קיצוניים בגדילה, בעיקר בגיל 11-14. זינוק משמעותי בהתפתחות הגדילה, עלול לגרום לשינויים פיזיים כמו צמיחה מהירה של הרגלים יחסית לעמוד השדרה, דבר שיכול לגרום למשקל הגוף להיזרק לאחור וההחזקה היציבה של הגוף תעלם. אזורים בגוף כמו מפרק הברך ועצם הירך, חייבים להיות מוגנים עד סוף הצמיחה. איבוד השליטה על הגוף, יכול לגרום לתנועות הפשוטות ביותר להיות חסרות יציבות. במצב זה על המורה לאסור עמידה על הבהונות ובמיוחד את המאמץ של העמידה על רגל אחת ללא עזרת הבר. המורה חייב להרחיב את הידע של התלמידה על יציבה נכונה, שיפור היציבות או עבודת גמישות השרירים. שינויים קיצוניים אלו, יכולים להתגלות אצל תלמידה אחת מתוך כל הקבוצה, והמורה יצטרך להמשיך לנהל את השיעור כרגיל, עם תשומת לב נוספת לתלמידה החריגה שלא תשתתף במהלכו של חלק זה בשיעור. (Rist,1999)

ד. מבנה כף הרגל והקרסול- כאמור, המבנה האידיאלי הוא כף רגל רחבה, עם שתים או שלושה אצבעות באותו האורך וקרסול חזק. כאשר אצבע אחת ארוכה בצורה קיצונית, היא עלולה להתגלגל בתוך הנעל וליצור יבלות. כף רגל עם קשת גדולה מידי, עלולה לגרום לכל האצבעות להתגלגל פנימה והמשקל ייזרק קדימה. Pronation – לחץ על הבוהן ועל הקשת, מחייב חיזוק השרירים מסביב לקרסול. Supination- המשקל יעבור לחלק החיצוני של כף הרגל, לחץ על הרצועות והשרירים.

ה. משקל - יש לעודד אכילה נכונה לרקדניות, במיוחד לאלה שיש להן משקל עודף, דבר שיתרום לצמצום לחץ נוסף על האצבעות.

חשוב לזכור שגם על הרקדנית מוטלת אחריות. היא צריכה ללמוד לגלות אחריות על גופה, ולזהות קשיים בעמידה על האצבעות. הנושא חשוב בין אם מדובר על מגבלה פיזית, שאינה ניתנת לשינוי, ויש לקבלה בהשלמה, ובין אם מדובר על אלה הניתנות לשינוי והמצריכות עבודה שרירית ממוקדת. דבר זה דורש משמעת עצמית, נכונות ועמידה בביצוע תרגול ספציפי, מחוץ למסגרת השיעור. (ביקלס, 2001) הרקדנית צריכה להיות מודעת, שאותה הטכניקה הקלאסית הנלמדת על כף רגל שטוחה מתבצעת על הבהונות. הפוינט הוא כשרון נוסף להתמחות בו בתחום הבלט הקלאסי. עליה לדעת ליהנות מהמחול ולפתח סובלנות מרובה כלפי עצמה, למאמץ הנדרש לעמידה על האצבעות.

2.3 היבטים פסיכולוגים של הנערה בגיל ההתבגרות

נערות עד גיל עשר, יכולות לרכוש מידה רבה של עצמאות ושל יכולת לדאוג לעצמן. הן לרוב בריאות מבחינה פסיכולוגית, ואינן סובלות מבעיות התנהגות קבוצתית (נכון לנערות שלא סבלו מהתעללות מינית או מאלימות). אפשר לראות שיש להן את היכולת הקוגניטיבית לחשיבה הגיונית ולהבנה. קיבולת הזיכרון שלהן גדולה יותר מאי פעם בעבר. (פרידמן 2001)

בשלב זה של התפתחותן מעניקות הבנות חשיבות רבה לחברויות. בנות משקיעות אנרגיה רבה בלימוד ובתרגול יחסים על כל מורכבותם, וכן בהטמעת הכללים המקובלים על קבוצות של בנות גילן. חברויות אלה משפיעות על לבושן, על הפעילויות המעניינות אותן ועל מעשיהן. מתהווה בהן צורך שהוא חלק מזהותן הנשית, צורך בקשרים ובמערכות יחסים המאופיינות בהיענות ובעניין הדדי.(פרידמן 2001)

כאשר המורה רוצה לבחור את המועמדות המתאימות ביותר לעליה על הבהונות, עלול להיווצר לחץ חברתי בגלל מתן חשיבות רבה כל כך לחברויות מצד הבנות. אולם, כשבנות מתקרבות לגיל ההתבגרות, זמן בו עולה האפשרות של למידת עמידה על הבהונות, הן מגיעות למבוי סתום בהתפתחות הפסיכולוגית שלהן. חלק מהן מתחילות לסבול מלחץ ומסימנים אחרים של מצוקה פסיכולוגית. הן מתחילות לחוש דאגה רבה באשר לביטחונן בקבוצה, והערכתן העצמית עלולה ליפול במהירות ואינה תחזור לרמתה הקודמת. הן לומדות להשתיק את עצמן במערכות היחסים שלהן, וכך לא להסתכן בעימות גלוי העלול להוביל לדחייה ולבידוד. על מנת לתקשר באופן מקובל מבחינה חברתית, מפתחות הבנות נימוסים, בכדי לא לפגוע ברגשות הזולת. התקופה המוקדמת של גיל ההתבגרות, הופכת עבורן לתקופה של בלבול. לא תמיד הנערות יספרו לנו איך הן מרגישות, ודחיתן מצד המורה, להיות חלק מהקבוצה הלומדת עמידה על האצבעות, עלול לגרום לתסכול שלא יוכל לצאת החוצה. הנערה תעדיף לפנות ולספר את סודותיה וכל מהלכי התרחשויות ליבה, לקבוצת בנות גילה ולא למבוגר, הורה או מורה. חברותיה אולי לא יהיו הכתובת הנכונה, כשמדובר על כך שהן כן מסוגלת לעלות על האצבעות ולהמשיך להתקדם, והיא לא.

המורה, במיוחד אם מדובר על דמות נשית, נהפכת להיות אחת ממגוון הנשים המקיפות את הנערה ומשמשות לה כמדריכות. המחול, תחום העניין המשותף בין המורה לנערה, גורם לנערה להביט על המורה כדמות הזדהות, ולעיתים זוהי הדמות הבוגרת היחידה הנמצאת סביבה. כאשר המורה תשתף את הנערה בעבודה שהיא דוחה את לימודה לעלייה על האצבעות, הנערה תוכל לחשוב שגם דמות זאת הולכת נגדה. (שם, 95)

עם כניסה לגיל ההתבגרות, הקבוצה ככלל מקבלת משנה חשיבות. ההתחברות לקבוצה מאפשרת למתבגרת להיתלות במשהו. ההימצאות המתמשכת עם הקבוצה, קבלת הערכים של הקבוצה, מאפשרים למתבגרת להרגיש שייכת, להיות מקובלת ונאהבת ולקבל עידוד ותמיכה. ההשתייכות לקבוצה תורמת לדימוי שלהן בעיני האחרים. לעיתים קבוצת המחול שאיתה הנערות מבלות זמן רב, מהווה תחליף לתלות הפסיכולוגית שהייתה קודם לכן.

(לוי, 1997)

קבוצת בנות אותו הגיל של הנערה, חשובה מאוד ובעלת השפעה רבה עליהן. הקבוצה מאפשרת לפרט להתקבל על ידי אחרים ולזכות ליחס רגשי מצדם, לבטא רגשות חיוביים כלפיהם, ולחלוק אתם חוויות ודאגות. נערות מודדות את עצמן על פי הדרך שבה האחרות רואות אותן. הן משתמשות במשוב זה לגיבוש דעות באשר ליכולותיהן ולכישוריהן. הנערות שאינן משתלבות, השונות, הופכות לעיתים קרובות מטרה ללעג או לדחייה על ידי בנות גילן. (פרידמן 2002)

כאשר המורה מחליט לפצל את הקבוצה לבנות שמסוגלות לעמוד על האצבעות מול בנות שיצטרכו עוד חיזוקים לפני שלב זה, חשובה מאוד דרך הצגת הדברים והמורה יצטרך לשקול ולמצוא את השיטה המתאימה ביותר לאותה קבוצת עבודה, על מנת שאף נערה לא תהייה מנודה או מקופחת מהכלל.

יכולות קינזיולוגיים ואנטומיים שונים בין בני האדם, ישפיעו על התפתחות הטכניקה בזמן שונה אצל כל נערה ונערה. המורה יהיה חייב להזכיר לנערה, להימנע מהשוואות בינה לבין חברותיה בקבוצה, אחרת יתפתחו מייד רגשות הקנאה שבדרך כלל ישמרו בתוכה.

(Hamilton, 1998)

 

 

2.4 שיטות התמודדות המורה עם לחץ התלמידה וההורים

- דרך נכונה למורה להתמודד עם ציפיות הרקדנית, הוא לשנות את קונספט עליית הקבוצה כולה על הבהונות ויותר להתמקד בעלייה פרטנית לכל רקדנית. התייחסות אינדיבידואלית ליכולת הרקדנית לעלייה, תקטין את הלחץ החברתי בקבוצה.

- ביצוע בדיקה פרטנית אם התלמידה מוכנה לעלייה, היא לקיים שיעורי בר ברגל יחפה. כך אפשר לבדוק האם יש שימוש נכון של כף הרגל והאצבעות לא מתגלגלות או מתכווצות.

- המורה יכולה לחייב בנות עם פוטנציאל לעלייה לקחת שיעורי תגבור נוספים (בתנאי שיש זמן במערכת השעות). הרקדנית תדע שעל מנת לעמוד על האצבעות תידרש ממנה השקעה נוספת ביכולות הפיזיים ובזמנה. האופציה שלה לעליה תהייה מותנת במגבלה נוספת.

- חלוקת עלון מידע להורה ולרקדנית על מגבלות טכניות אנטומיות שיש לקחת בחשבון לפני העלייה על הבהונות.

- לבצע מבחן הבודק כוח ברגליים, חוזק כף רגל וחוזק שרירי הגב. הרקדניות שלא יעברו את המבחן, יישארו באותה קבוצה, אך יבצעו את תרגילי הפוינט על דמי- פוינט.

2.5 סיכום:

כיתת המחול בנויה ממגוון רחב של תלמידות, לעיתים קרובות בגילאים שונים, ורובן בעלות יכולות פיזיות שונות. בכדי לעקוף את הדילמה, כיצד לעקב תלמידה אחת מול קבוצה שלמה, במטרה לחזק אותה, המורה צריך להיות ער לבעיות המעורבות בעליה על הבהונות ולווסת את הוראתו בהתאם לדרישות הקבוצה ההומוגנית. על המורה להתחשב בהתפתחותם של השרירים ושל העצמות. כל עוד העצמות לא סיימו את התפתחותן, כף הרגל תהיה מאוד רגישה ללחצים. בנוסף, יש לפתח כוח בשרירים, שיתנו תמיכה נוספת לעצמות ויאזנו את הגוף כולו בקו ישר מעל עצמות האגן. המורה צריך לדאוג שכף הרגל תהייה בקו ישר עם הרגל והגוף כולו. כל סטייה של כף הרגל עלולה לגרום לנזק למפרק הברך ולמפרק הירך. עמידה על הבהונות מאתגרת ומפתחת כף רגל חזקה ויציבה, אך אם כף הרגל חלשה, היא עלולה לגרום לנזק לקרסול, וליציבות הגוף כולו. באחריותו של המורה להסביר לתלמידות, שכל גוף מוכן לעליה בקצב שלו, ועל המורה לתת חשיבות עליונה לתרגילי ההכנה לעליה על הבהונות, תרגילי הדמי פוינט. (McCormack, 1994)

3. התמודדות בהוראה עם סוגיית מסלול חובבים

3.1 מטרות אישיות בהוראת עמידה על הבהונות

בפרק זה, אתאר את שלבי ההוראה שבניתי, במערך שיעור ההכנה לעמידה על הבהונות ובמערך של שיעור למתחילים, לעמידה על בהונות. אלו הם השלבים הראשונים שהתלמידות חובות לקראת העלייה.

בראש ובראשונה, המטרה של הוראת עמידה על הבהונות היא הכרת הריקודוהשימוש בנעלי האצבע. ההתוודעות לסוג ריקוד זה מקנה לתלמידות אתגר מספיק גדול וחידוש בתחום המחול. בתהליך לימודי זה התלמידות הופכות לרקדניות צעירות, ואופיי תנועתן מקבל גוון חדש, עדין ורך ונוצר עניין נוסף בצפייה במופעי בלט קלאסי. מטרה חשובה בעיני היא, להעניק לתלמידות אפשרות להנאה ולטעום ממהותו של הבלט הקלאסי. תלמידות צעירות אפילו מגיל שש, שואלות אותי לא פעם, מתי נלמד לעמוד על האצבעות. יש ציפייה מגיל צעיר מאוד להגיע לניסיון זה, והתלמידות מאוד גאות בהגעתן לשלב זה של הריקוד.

בתחילתו של התהליך, אני חשה דווקא בהתקשות הגוף כתוצאה מאמץ לחפש את קו המרכז החדש, ולמצוא את האיזון הנכון מעל הנעל, אך לאחר זמן קצר של עבודה, ניתן לראות שינוי אופי תנועתי המגיע גם לתנועות פלג הגוף העליון.

מטרה נוספת היא להשתמש בריקוד על האצבעות, בכדי להגיע להישגים טכניים חדשים, כמו חיזוק שרירי הגוף, שרירי כף הרגל וקשת כף הרגל בכלל. העבודה עם נעל האצבע מאמצת את כף הרגל ודורשת ממנה שיפור נוסף ביכולות. המאבק לחיפוש איזון חדש מעל האצבעות, מעניק לרקדנית הצעירה הבנה לחשיבותם של שרירי הבטן והישבן המיישרים את הגוף לקו אנכי. העמידה על האצבעות, מחזקת את היציבה הכללית, וכך משתפרת הטכניקה גם בעבודה על כף רגל שטוחה.

 

 

3.2 גישה אישית להוראת עמידה על בהונות

When you are on your toes, keep off them.”

Dame Ninette de Valois (Barringer 1998)

דרך הוראתי, היא לזכור את החשיבות של הרמת המשקל מעל כפות הרגלים, ולחלק אותו נכון דרך כל הגוף. שקיעה לתוך הנעל תגרום לנזק למפרקי כף הרגל. בזמן העמידה על האצבעות , חשוב להרגיש הארכה של הגוף כלפי מעלה.

המטרה היא להגיע ליכולת, במבט מהצד של התלמידה, לצייר קו דמיוני ממרכז מפרק הירך, מפרק הברך, מפרק הקרסול ועד לבוהן הראשונה, ובהסתכלות חזיתית קו דמיוני ישר מאותם המפרקים ודרך מרכז כף הרגל, אל הבוהן השנייה והשלישית.

לאחר גיל 12, כאשר הבנות מסוגלת ליישם בהבנה את הטכניקה הקלאסית, ולשמור על איזון הגוף על רגל אחת, אני מתחילה לעבוד בסופם של תרגילי הבר בתרגילי הכנה לעמידה על הבהונות- תרגילי הדמי פוינט. כאשר מתגבשת יציבות של הגוף בעמידה על כרית כף הרגל, התלמידות עוברות ליישם את אותם התרגילים במרכז, ללא תמיכתו של הבר. רק לאחר תהליך זה, אני ממליצה לרוב התלמידות להשתלב בחלקו הסופי של השיעור, עשר דקות בלבד, בעמידה על הבהונות. במקרים אחדים אשר תלמידה לא מספיק חזקה גופנית, אני מציעה לה להצטרף אל הקבוצה לתרגילי הכנה, ובנוסף כאשר הבנות עומדות על הבהונות, היא תבצע את התרגילים על כרית כף הרגל.

לרוב אני דואגת לבצע רכישה קבוצתית של הנעליים, ואני מזמינה את בעלי החנות לבוא אלינו לסטודיו, למדידת נעליים לתלמידות. כך גם אני יכולה לפקח על התאמה מרבית של הנעל לכף הרגל, ובנוסף לתת הסבר על רכישת כריות להגנה על האצבעות. כאמור, התאמה מדויקת של הנעל לפי מידות רוחב ואורך ומידת הקושי משתנה בין נעל לנעל, חשובה ביותר ליציבות העמידה עליהן. חשובה לי מידת קושי הנעל, שלא תהייה קשיחה מידי ושתאפשר עליה במעבר דרך כל שלבי כף הרגל, והתלמידות תלמדנה לייצב את עצמן לפי מידת קושי זו. לאחר שלב זה אני מקיימת שיחה קבוצתית על מספר נושאים:

א. הכרת הנעל והכנות לפני העלייה על הבהונות- אני מחלקת לתלמידות עלון הסבר קצר על מבנה הנעל, החומרים מהם היא עשויה וחשיבות צורתה. בנוסף, מפורט בו הסבר על הדרך בה יש לתפור את השרוכים, ואפשרויות תפירת הגומי במקומות רצויים. התלמידות ואנוכי, משוחחות על הכתוב בעלון ובוחנות את השוני בין סוגי הנעליים שנרכשו בקבוצה.

ב. חשיבות הטכניקה ומהלך השיעור- ניתנת חשיבות להבנה, ששימוש הטכניקה על הבהונות היא זהה לטכניקה הקלאסית הנלמדת במהלך השיעור. הקושי עליו התלמידות צריכות לגבור, הוא החיפוש אחר קו מרכז חדש, העובר לקדמת הגוף מעל הבהונות, ולשים דגש נוסף ליציבות הקרסול והחזקתו של הגוף.

ג. ציפיות וחששות של התלמידות- לעיתים קרובות, התלמידות חולקות איתי את רצונן להגיע ליכולות של רקדניות מקצועיות, ואני צריכה להזכיר להן שהדרך עדיין ארוכה וצפויה להן עבודה קשה. חשוב לי להסביר להן שעמידה על הבהונות היא לא דבר קל, ולעיתים הוא מלווה בכאב ובמאמץ רב.

בשיעור הבא, כאשר הנעלים מוכנות לעלייה והגומיות והשרוכים תפורים במקום הנכון, מתחיל שלב לימוד קשירת השרוכים. חשוב לי להזכיר להן להגיע עם גרב דקה המתאימה לנעל, ולקשור את השרוכים נכון, שלא ייווצר לחץ על נימי הדם.

רק לאחר כל תהליך זה, אני יכולה להזמין את התלמידות לעמוד ליד הבר, והתחיל בניסיון הראשוני של העמידה על הבהונות.

במהלך ההוראה, התיקונים הם אישיים לכל תלמידה ותלמידה ואין חוקיות קבועה לגבי כולן. העבודה לא נעשית בכוח, והסבלנות צריכה להגיע ממני בכדי שהתלמידה לא תילחץ מחוסר הצלחה מיידית. לכל תלמידה מבנה שונה של גוף ומבנה שונה של כף רגל, לכן אני לוקחת בחשבון שנשיאת המשקל מעל הרגלים גם כן תהייה שונה.

3.3 עקרונות ושלבים בהוראה

לאחר תרגילי הבר הרגילים, מתבצעת סידרת תרגילים על כרית כף הרגל, המבוצעים מול הבר וגם לחזית- עם יד אחת על הבר. לאחר ביצוע נכון של תרגילים אלו התלמידות מיישמות את אותם התרגילים במרכז ללא עזרת הבר.

תרגילים אלו, דומים לתרגילים הראשוניים על הבהונות ובנויים בעיקר מאלמנט- Relleve (כיפוף ברכיים ואסיפה לעמידה על כריות כף הרגל).

 

 

3.3.1 מערך שיעור הכנה לעליה על האצבעות

תרגיל ראשון:

עמידת מוצא: מול הבר, רגליים מקבילות, קצב: 2/4.

הכנה: לעלות לכרית- Rise

ספרות תיאור התרגיל

1-4 4X החלפות: עקב יורד לרצפה, כף הרגל השנייה נשארת על הכרית.

5-8 2X החלפות: הוספת פליה לתומכת ומתיחת כף רגל של העובדת לפוינט באוויר.

התרגיל חוזר כמה פעמים. ההוראה היא להרגיש את התנגדות העקב שיורד למטה, ואת קשת כף הרגל שנדחפת קדימה.

תרגיל שני:

עמידת מוצא: מול הבר, עמידת חמישית, קצב: 2/4.

הכנה: פליה

ספרות תיאור התרגיל

1-8 2X אשפה לפוזיציה שניה, על ארבע ספרות, עם החלפת רגלים בסגירה בחמישית.

1-4 2X אשפה לפוזיציה שניה, על שתי ספרות, עם החלפה בסגירה

5-8 רלווה רטירה פסה אחורה, עם ימין ועם שמאל.

התרגיל חוזר פעמיים. ההוראה היא לבצע את הפתיחה בשיוף הכריות על הרצפה, מבלי לנתק אותם מהקרקע. המשקל צריך להישאר שווה על שתי רגליים.

תרגיל שלישי:

עמידת מוצא: מול הבר, עמידת חמישית, קצב: 2/4.

הכנה: פליה

ספרות תיאור התרגיל

1-4 רלווה רטירה פסה לאחור עם ימין ועם שמאל

5-8 רלווה רטירה פסה לקדימה עם ימין ועם שמאל

התרגיל חוזר ארבע פעמים. ההוראה היא העברת משקל מדויקת משתי רגליים לרגל אחת. העברה של קו המרכז אל התומכת.

תרגיל רביעי:

עמידת מוצא: יד אחת על הבר, עמידת חמישית, קצב: 2/4.

הכנה: פליה

ספרות תיאור התרגיל

1-4 2X אשפה לפוזיציה רביעית, על שתי ספרות

5-8 אשפה לפוזיציה רביעית, על ארבע ספרות

1-4 2X רלווה רטירה קדימה, עם רגל חיצונית

5-8 רלווה רטירה עם הרגל הפנימית, בחצי סיבוב דרך הבר לצד השני.

גם כאן התרגיל דורש דחיפה שווה של שתי כריות הרגלים מחוץ לגוף, וחזרה שווה לפוזיציה חמישית מתחת לגוף. תרגיל זה מבוצע אחר כך באמצע לכיוון אלכסון.

3.3.2 מערך שיעור עליה על האצבעות למתחילים

העלייה על הבהונות מתבצעת בשלבים איטיים. בהתחלה, תרגילים המאפשרים את המעבר דרך כריות כף הרגל, מול הבר עם רגליים מקבילות. חשובה לי הדרך בה התלמידה יורדת מכף הרגל, במידה שווה כמו העלייה לאצבעות. לאחר מכן בפוזיציה ראשונה עליות איטיות.

תרגיל ראשון:

עמידת מוצא: מול הבר, רגליים מקבילות, קצב: 4/4.

ספרות תיאור התרגיל

1-4 עליה דרך כרית כף הרגל לפוינט מלא

5-6 2X שחרור הכרית לדמי פוינט, ומיד חזרה לפוינט מלא

7-8 ירידה חזרה דרך כרית כף הרגל

מטרת התרגיל היא מעבר דרך כרית כף הרגל, וההוראה היא לשמור שהמשקל לא יברח לעקב בירידה.

תרגיל שני:

עמידת מוצא: מול הבר, פוזיציה ראשונה, קצב: 3/4.

ספרות תיאור התרגיל

1 הרמה של רגל ימין כפופה, דרך הכרית לפוינט

2 עליה לפוינט על שתי רגלים

3 ירידה לתומכת ימין, כאשר שמאל כפופה ובפוינט

4 סגירה של רגל שמאל דרך הכרית חזרה לראשונה

5 רגל ימין כפופה בפוינט, והעברת משקל כל הגוף אליה

6 החזרת המשקל לרגל שמאל

7 סיבוב מפרק הירך של רגל ימין הכפופה פנימה והחוצה

8 לסגור ראשונה

מטרות התרגיל:

מציאת משקל הגוף המשתנה בתנועה מרגל לרגל.

מודעות לקו ישר של הקרסול מעל כף הרגל.

להעניק חופשיות תנועה במפרק הירך.

הגברת קצב השיעור.

תרגיל שלישי:

עמידת מוצא: מול הבר, פוזיציה ראשונה, קצב: 2/4 .

ספרות תיאור התרגיל

1-4 דמי פליה , ליישר רגלים, עליה לפוינט וירידה דרך הכריות לראשונה ללא פליה

5-8 חוזר שוב

1-6 3X פליה, רלווה

7-8 מעבר לפוזיציה שניה

התרגיל חוזר גם בפוזיציות שניה וחמישית. מטרות- ירידה מהפוינט בנחיתות רכות ושקטות תוך שימוש בשרירים המייצבים את מרכז הגוף, שרירי הישבן והבטן.

התרגילים הבאים יתווספו לאחר מספר שיעורים, כאשר אפשר יהיה לראות מעט יציבות וביטחון בעמידה על הפוינט.

 

 

תרגיל רביעי:

עמידת מוצא: מול הבר, פוזיציה חמישית.

קצב: ¾ איטי.

ספרות תיאור התרגיל

1-6 -Pose פליה, רגל ימין יוצאת ישרה הצידה, צעד הצידה לעליה בפוינט בחמישית וירידה עם רגלים ישרות.

7-8 בורה בסיבוב.

מטרת התרגיל- העברות משקל בצעד על רגל אחת.

תרגיל חמישי:

עמידת מוצא: מול הבר, פוזיציה חמישית, קצב: 2/4

ספרות תיאור התרגיל

1-2 רלווה (על שתי רגליים)

3-6 רלווה רטירה קדימה (עם ימין), ורלווה רטירה אחורה (עם שמאל)

7-8 אשפה לשניה, החלפת רגליים בסגירה

מטרת התרגיל- מפליה, עמידה על רגל אחת.

תרגיל שישי:

עמידת מוצא: יד אחת על הבר, פוזיציה חמישית, קצב: 2/4.

ספרות תיאור התרגיל

1-4 2X אשפה לרביעית

5-6 רלווה רטירה קדימה (רגל חיצונית מהבר)

7-8 רלווה רטירה אחורה עם חצי סיבוב לצד השני

מטרת התרגיל- עליה ברמת הקושי של החזקת הגוף, רק יד אחת אוחזת בבר.

ולבסוף ניסיון לבצע תרגיל של רלווה עם אשפה באמצע, ללא עזרת הבר.

 

 

4. סיכום ומסקנות:

בכדי לדון בסוגיות בהוראת הבלט הקלאסי לחובבים,בשלבי העלייה על נעלי האצבע, העבודה חולקה לשלושה פרקים שונים.

הפרק הראשון, עסק ברקע כללי לקראת הדיון על העלייה לבהונות, והוא חולק לחמישה תתי- פרקים.

- תחילה, סקירה היסטורית על תחילתו של התהליך. המידע ההיסטורי, מי הם האנשים המעורבים בראשית הדרך, מהו הסגנון התנועתי שהגה את הרעיון, ומהם המניעים שגרמו לכוריאוגרפים לרצות מהרקדניות לעלות לגובה חדש, חשוב לא רק למורה המלמד את הסגנון התנועתי הזה, אלא גם לתלמידה. בפרק, מתואר על אופי התנועה של הבלט באותה התקופה, ובמקביל הפרק סוקר את שמות הרקדניות החלוצות, אשר עלו על הבהונות לראשונה וכיצד הן השפיעו על האומנות כולה.

- הטכניקה הקלאסית המלומדת כיום, מקורה מאותה התקופה של המאה ה-18. בסיס הצעדים המלווים את היצירה הכוריאוגרפית בזמננו, ויסודות הטכניקה של החזקת הגוף כולו, מבוססים על הצורך של היוצרים, עוד בתקופת המאה ה-18. בפרק מפורט על השפעת העמידה בכף הרגל, על המרכיבים העיקריים של הטכניקה הקלאסית, וכוחה של כף הרגל התורם לטכניקה זו. הפרק מתמקד על בסיס הטכניקה הקלאסית: יציבה נכונה, הן על כף רגל שטוחה והן על הבהונות, הפתיחה ממפרק הירך ועזרתו לתהליך העמידה על הבהונות וחלוקת משקל הגוף בכף הרגל.

- בפרק זה, מתוארת התייחסות להיבטים אנטומיים של כף הרגל. מבט על מבנה כף הרגל, הן מבחינת העצמות, חיבורן במפרקים, ומבט על השרירים והרצועות המבצעים את טווחי התנועה האפשריים בכף הרגל.

- תופעה מאוד נפוצה אצל רקדנים היא פציעות המחול. כאשר כף הרגל נמצאת במצב של סיכון לפציעה, לרוב היא תשפיע ותסכן גם חלקים אחרים בגוף. חוסר מודעות לכל הגורמים העלולים לאפשר נזק לכף הרגל או לגוף כולו, תעלה את האפשרות להיפצע. כף הרגל נדחסת בתוך נעל האצבע, וכמורים עלינו לדאוג להפחתה מינימלית של נזקים עליה.

- חשוב לנו להכיר את מבנה נעל האצבע, על מנת שנוכל לדאוג להתאמה אופטימלית של הנעל, לכל תלמידה, ובכך להפחית את האפשרות לנזקים ולפציעות. מהי צורתה של הנעל, מאילו חומרים היא עשויה, מהי מידת הקושי הטובה לרקדניות בתחילת דרכן על הבהונות ומהן ההכנות הנדרשות מהתלמידות לפני העליה לבהונות.

הפרק השני מתייחס אל מסגרת השיעור. כיצד המורה, מול התלמידות מתמודד עם כל הגורמים הנלווים למערך השיעור. פרק זה מחולק לארבעה תתי- פרקים:

- גישת האקדמיה המלכותית למחול בלונדון לטכניקת העמידה על הבהונות, ותוכנית הלימוד שלה. האקדמיה נותנת מקום למסלול חובבים מול מסלול מקצועיים, ואפשר לראות את מידת הזהירות הננקטת מצידה, אל כל תהליך זה. הן מבחינת הגיל בו מתאפשרת תחילת הלימוד לתלמידות, והן מבחינת מבנה תוכנית העבודה והחומר הנלמד.

- בפרק זה, מתוארת ההתנגשות בין הצורך של התלמידה להגיע ליכולת לעלות על הבהונות, ולרוב צורך זה מלווה בחוסר מודעות לכל הגורמים התלויים בכך, לבין חשיבות המורה להתייחסות כל האספקטים המלווים. מהו הגיל המתאים ביותר לתחילת התהליך, ומהי מידת האחריות המוטלת הן על המורה והן על התלמידה.

- המורה, לעיתים קרובות, צריך לשמש כיועץ מבחינה רגשית, ועליו להיות מודע להיבטים השונים של הפסיכולוגיה בגיל כל כך קריטי, גיל ההתבגרות, שבו בדרך כלל מעורב לימוד העלייה לבהונות. הכוח שיש בקבוצת לימוד, לעיתים יכול להיות גורם מכריע בהתפתחותה של נערה. המורה צריך להיות ער לכל הבעיות החברתיות בקבוצה, לבדוק בכל פעם מחדש את דרך התבטאותו המילולית, החזותית, והרעיונות שהוא מציע בפתרון בעיות אישיות לכל נערה.

- השלב הבא, הוא כיצד המורה יצליח לגשר על הפער בין אותן הדרישות מצד התלמידה, ולעיתים מצד הוריה, לבין עמידה בהחלטתו לגבי שמירה על התלמידה מכל נזק שיתאפשר כתוצאה מעליה מוקדמת מידי על הבהונות. בפרק זה ניתנות הצעות ופתרונות להתמודדות עם פער זה.

בפרק האחרון מוצגות המטרות בדרך ההוראה האישית, וההתייחסות שלי לכל תהליך הלמידה. כאן מוצגות ההכנות שמתנהלות בתחילתו של התהליך במסגרת השיעור הקבוצתי, הדרישות שלי מרמת היכולות של התלמידות, כיצד אני בודקת אותן והדיון אותו אני עורכת עם חברות הקבוצה. אני דואגת לערב את התלמידות באחריות המוטלת עלי ועליהן, ומביאה אותן להכרה בכל מידע הקשור להתנהלות החלק הזה של השיעור. לבסוף מוצגים מערך שיעור הכנה, ומערכי שיעור התחלתיים לעמידה על הבהונות.

 

 

בסיכומו של דבר, השאלה בין אם לעלות תלמידות במסלול חובבים על הבהונות, ובין אם להתמיד בהוראה על כף רגל שטוחה, מרחפת מעל דעתו של כל מורה בתחום. האם עצם ההוראה של העלייה לבהונות אכן משיגה את המטרות של הכרת יופיו של הבלט הקלאסי, חיזוק כף הרגל ושיפור היציבה. האם קיים סיכון לבריאותה של הרקדנית, ואם כן, עד כמה אפשר לצמצם אותו. האם אופי תנועתה של התלמידה משתפר או שמה גופה, ודרך תנועתה נעשה קשיח ומוגבל יותר. האם המורה סוטר את עצמו בדרישות ההוראה שלו, מצד אחד עבודה על חוזק בשרירי הגוף, ומצד שני רכות תנועתית וריקודיות. כל תלמידה שונה ביכולותיה הפיזיים ויש מגוון רחב של איכויות גופניות בקבוצה, ובכך עולה שאלה נוספת, האם נוצרת התפלגות חברתית בקבוצה, עצם בחירתו של המורה בתלמידות המתקדמות.

על כל מורה בתחום זה, מוטלת האחראיות לשקול ולהחליט איפה הוא מגשר על פערים אלו, וכיצד בהוראתו הוא מתייחס לכל ההיבטים הללו. המודעות לגורמים אלו היא זו שתקל על לקיחת ההחלטות ומציאת דרך ההוראה האידיאלית לכל מורה ומורה בתחום.

 

5. ביבליוגרפיה:

 

זהר ע., שפירא י. (1987). הגוף ותפקודו - אנטומיה, פיזיולוגיה, תזונה. תל אביב: עם עובד.

לוי ס. (1997). השפעותיהן של אמונות משותפות על הפרט והקבוצה בקרב מתבגרים. אונ' תל- אביב.

פרידמן ס. (2001). כשנערות מרגישות שמנות. כתר.

· Barringer J. Schlesinger S. (1998), The Pointe Book, A Dance Horizons Book.

· Byrne J. (1995), Body Basics- The Principles and Practice of Classical Technique- Some note for teachers, The R.A.D London.

· Ferdinando R. (1964), A Concise History of Ballet, Thames and Hudson London.

· Fitt S. S. (1996), Dance kinesiology, Schirmer books.

· Grieg V. (1994), Inside Ballet Technique, A Dance Horizons Book.

· Hamilton L. (1998), Advice for dancers, Jossey- Bass Publishers.

· Paskevska A. (1988), Both Sides of the Mirror, A Dance Horizons Book.

· Paskevska A. (1997), Getting started in ballet, Oxford University Press.

· Watkins A. and Klarkson M. (1990), Dancing Longer Dancing Stronger, A Dance Horizons Book.

אתרים באינטרנט:

· www.dancer.com, 21/01/04.

· www.foot.com, 16/01/04.

כתבי עת ומאמרים:

 

בינג היידקר ל. ( 2000), Turn out - רגליים פתוחות היטב, מחול עכשיו- כתב עת למחול, גיליון 1, אפריל 2000.

ביקלס ש. (2001), קינסיולוגיה- מאנטומיה למחול, מחול עכשיו- כתב עת למחול, גיליון 5, יוני 2001.

פרלשטיין- כדורי ט. (2000), לרקוד עד מוות- על ביטויי הרומנטיקה בבלט "ג'יזל", מחול עכשיו- כתב עת למחול, גיליון 2, יולי 2000.

· McCormack M. (1994), When to start point work? , Dance gazette, issue 1.

· McCormack M. (2001), Straight to the point, Dance gazette, issue 3.

· McCormack M. (2001), The control of turn out, Dance gazette, issue 1.

· Nuckey J. (1997), point work, Dance gazette, issue 3.

· Rist R. (1999), Adolescent growth spurt, Dance gazette, issue 3.

צור קשר