נעלי אצבעות-דילמות

מאת: ואזן שרון

מנחה: שמואלי חנקיס דינה

תוכן העניינים:

מבוא......................................................................................................... 3

1. נעלי אצבע- רקע כללי........................................................................... 4

1.1 מבט היסטורי על העלייה לאצבעות בבלט הקלאסי............................... 4

1.1.1 הבלט הרומנטי ומאפייניו.......................................................... 4

1.1.2 דריכת רגל ראשונה על קצות האצבעות..................................... 5

1.2 טכניקה קלאסית- יציבה והחזקת גוף נכונה מעל כפות הרגליים............. 8

1.2.1 תרומתה של הפתיחה במפרק הירך לעליה על קצות האצבעות.. 8

1.2.2 חלוקת המשקל בכף הרגל....................................................... 9

1.3 כף הרגל- היבטים אנטומיים.............................................................. 10

1.3.1 עצמות.................................................................................... 10

1.3.2 קשתות כף הרגל..................................................................... 10

1.3.3 גובה קשת כף הרגל................................................................ 11

1.3.4 מפרק הקרסול........................................................................ 12

1.3.5 השרירים האחראיים לתנועת כף הרגל...................................... 13

1.3.6 כיוונים שונים בתנועת כף הרגל................................................. 13

1.4 פציעות מחול- גורמים........................................................................ 15

1.4.1 פציעות אופייניות בכף הרגל בשל נעילת נעלי האצבע.................. 15

1.4.2 סוגים שונים של פציעות קרסול.................................................. 16

1.4.3 רמות שונות של פציעות מחול................................................... 17

1.5 מבנה נעל האצבע............................................................................ 17

1.5.1 מידת קושי הנעל..................................................................... 18

1.5.2 הכנות הנעל לעלייה לאצבעות................................................... 18

2. התמודדות עם העלייה לנעלי אצבע, במסגרת השיעור......................... 20

2.1 הוראת עמידה על האצבעות בשיטת האקדמיה למחול בלונדון.............. 20

2.2 דרישות המורה לעליה על האצבעות מול ציפיות הרקדנית.................... 21

2.3 היבטים פסיכולוגים של הנערה בגיל ההתבגרות.................................. 23

2.4 שיטות התמודדות המורה עם לחץ התלמידה וההורים......................... 25

2.5 סיכום............................................................................................... 25

3. התמודדות בהוראה עם סוגיית מסלול חובבים...................................... 26

3.1 מטרות אישיות בהוראת עמידה על הבהונות....................................... 27

3.2 גישה אישית להוראת עמידה על הבהונות........................................... 27

3.3 עקרונות ושלבים בהוראה.................................................................. 28

3.3.1 מערך שיעור הכנה לעליה על האצבעות..................................... 29

3.3.2 מערך שיעור עליה על האצבעות למתחילים................................ 30

4. סיכום ומסקנות..................................................................................... 33

5. ביבליוגרפיה......................................................................................... 36

מבוא

בהוראת הבלט הקלאסי במסלול חובבים, עולה דילמה לגבי העלאת תלמידות על הבהונות, ולגבי הזמן הנכון והמתאים ביותר לכך. התלבטות זו היא נחלתה של מורים רבים, ועליהם להתייחס בהחלטה זו להיבטים רבים הקשורים לכך.

עבודה זו תציג סקירה על כל ההיבטים הללו. הנושאים אשר יוצגו הם: הרקע ההיסטורי ומקורה של תנועה זו, עקרונות טכניקת הבלט הקלאסי, מבנה כף הרגל- העצמות, המפרקים והשרירים, פציעות מחול הקשורות לתחום זה ונובעות משימוש לא נכון בגוף בטכניקה שגויה, הכרת נעל האצבע, התמודדות המורה עם ציפיות התלמידה והצגת דרך הוראתי האישית.

בעבודה זו אנסה להתמקד בשאלה עקרונית והיא, האם צריך בכלל ללמד עליה לבהונות לתלמידות במסלול חובבים. מהן המטרות ולשם מה צריך להקדיש לכך זמן ממהלך השיעור. האם חל שינוי כל שהוא בהבנה של הבנות בטכניקה הקלאסית, כיצד תהליך זה משפיע עליהן ומהי מעורבותו של המורה.

בפרק הראשון תוצג סקירה כללית על ההיסטוריה של העמידה על הבהונות, עקרונות בסיסיים של טכניקת הבלט הקלאסי והקשר של עקרונות אלו לכף הרגל, מבנה כף הרגל והיבטים אנטומיים, פציעות מחול כתוצאה מעמידה על הבהונות ומבנה נעל האצבע.

בפרק השני, אתמקד בהתמודדות המורה עם נושא העלייה על הבהונות, הן מבחינת ציפיות הרקדנית והן מבחינת האחראיות המוטלת על כתפיו לנקיטת אמצעי זהירות למניעת פציעות מחול.

בפרק השלישי אתייחס לנקודת מבט אישית, לדרך הוראתי של הנושא ואציג מערכי שיעור.

נושא זה מורכב ועשיר בהיבטים הקשורים בו. בעבודתי אנסה להתייחס לכמה שיותר מרכיבים ולדון בהם בהרחבה.

1. נעלי אצבע- רקע כללי

1.1 מבט היסטורי על העלייה לאצבעות בבלט הקלאסי

1.1.1 מאפייני הבלט הרומנטי

הסגנון הרומנטי, שמקורו בגרמניה, התפתח בצרפת החל מאמצע המאה ה-18. התעוררות התנועה הרומנטית התרחשה בעקבות משברים ושינויים קיצוניים באירופה מבחינה פוליטית וחברתית. אחד המשברים המרכזיים היה התערערות האמונה בדבר יכולתו של האדם להבין באופן מוחלט את מהות התופעות בעולם באמצעות ההיגיון, כאשר הדמיון נחשב נחות יותר מן השכל, התבונה והחושים. (פרלשטיין- כדורי, 2000)

תקופת הבלט הרומנטי שברה את המוסכמות של התקופה הקלאסית. האומנות החלה להתעסק בדחפים ויצרים של האנשים; בעולמות אפלים, במיסטיקה, במכשפות ורוחות. בנפש האומן הסנטימנטלי באו לידי ביטוי ניגודים מהותיים בין דחפיו היצריים הטבעיים לבין ציווי החירות והמוסר, בין שכלו לבין דמיונו, בין ראלי למעורפל, בין מודע ללא למודע ובין ההגיוני לרגשי.

הרומנטיקנים ראו בנשגב, בהשראה, בחיזיון ובדמיון תחליף סובייקטיבי להיגיון, שבאמצעותו אפשר להעניק משמעות לתופעות הנעלמות מעיני החושים והשכל גם יחד. היצירה הייתה עבורם סובלימציה של החוויה הרגשית.

הבלט הרומנטי שם את האישה בחזית. הסולנית הועמדה במרכז המופע. הרקדנית הייתה קלילה ומרחפת, כזו שאינה מגלה תחושת מאמץ כלשהי, רקדנית שהיא "לא בשר ודם". הניסיון לסמל רוחניות ולא ארציות העלה את הנשים על קצות האצבעות. הקפיצות והסיבובים הרועשים הוחלפו בתנועות של פלג הגוף העליון. בבלט הרומנטי יש ניסיון להידברות בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, והוא מוצף בסימבוליים המובילים לרוב לסוף הסיפור האכזר- לעולם של שבר.

מאפיין נוסף היה תפיסת היוצר כגאון וכאחראי למהות היצירה. הכוריאוגרף נתן ביטוי לתחושותיו ורגשותיו לצאת ובכך הוא ביטא את עצמו. יצירת המופת סימלה חזרה לטבע, ביטוי למוזה ולהשראה ואין חשיבות לחוקים מבנה והרמוניה.

1.1.2 דריכת רגל ראשונה על קצות האצבעות

הסילפידות היו נשים אשר נפטרו משברון לב על אהבה נכזבת, ונהפכו לרוחות בנות תמותה. טליוני האב נתן לבלט רומנטי זה אופי מיסטי ושמימי על-ידי שימוש בחצאיות לבנות זוהרות ו"רוחניות", בתנועות הרגועות ובהליכה על קצות האצבעות.

במהלך השנים התפתחה טכניקת עמידה על האצבעות ונוספו צעדים ללקסיקון הבלט הקלאסי. הריקוד על האצבעות הצליח להעביר מסר של נועזות וכוח בנוסף לפנטזיות שמימיות.

מיכאל פוקין, לאוניד מאסין וג'ורג' באלנשין יצרו יצירות מחול בין השנים 1909-1929, והם אשר קידמו את הבלט הקלאסי למאה העשרים. לראשונה היה הקהל עד לרקדניות שרקדו על קצות האצבעות וביצעו תרגילים מורכבים כמו: צעדים לאחור, החזקת שיווי משקל והתקדמות במרחב על האצבעות.

1.2 טכניקה קלאסית- יציבה והחזקת גוף נכונה בקו ישר עם כפות הרגליים

1.2.1 תרומתה של הפתיחה במפרק הירך לעליה על קצות האצבעות

השרירים העיקריים המשתפים פעולה בהחזקת הפתיחה:

1.2.2 חלוקת המשקל בכף הרגל

1.3 כף רגל, מפרק הקרסול- היבטים אנטומיים

בפרק זה יוצגו ההיבטים האנטומיים של מבנה הרגל וכף הרגל ותפקודיהן. הכתוב יכלול התייחסות לטעויות אפשריות בעבודת האיברים הללו. התפקוד האיכותי והנכון משפיע רבות על תכנון השיעורים בבלט הקלאסי ובמיוחד השיעורים המתמקדים בעלייה על קצות האצבעות.

1.3.1 העצמות

כף הרגל היא בעלת מבנה מורכב הכולל 26 עצמות שרצועות מחברות בניהם.

פרט לעצם העקב, עצמות כף הרגל קטנות מאוד, למרות שהן נושאות את משקל הגוף כולו. העובדה שמסבירה את עמידותן בתפקיד זה, היא אופן הארגון שלהן בשלוש קשתות החוצות זו את זו.

1.3.2 קשתות כף הרגל

בכף הרגל שלוש קשתות: שתים אורכיות מקבילות זו לזו, ואחת רוחבית שחוצה אותן בחלק המרכזי של כף הרגל. מבנה זה מעניק חוזק בשילוב עם תנועתיות רבה.

הקשת הפנימית האורכית כוללת:

הקשת החיצונית האורכית הקטנה ונמוכה יותר כוללת:

הקשת הרוחבית כוללת:

Navicular +Cuneiforms + Cuboid + Metatarsals 2,3,4

בכף הרגל רצועות רבות, אשר תפקידן להגן על המפרקים ולהגביל טווחי תנועה שאינם מתאימים ליכולת ולמבנה המפרק. רצועות שונות בתחתית כף הרגל אחראיות על שמירת המבנה של הקשתות. השרירים נוטלים חלק קטן של 20% מהאחריות זו. לכן פיתוח השרירים לא יגדיל את הקשתות. (זהר, 1987)

1.3.3 גובה קשת כף הרגל

לגובה קשתות כף הרגל יש השפעה על היכולת לעמוד על נעלי האצבע. חוסר התאמה של גובה הקשת עלול לגרום לפציעות הנובעות מטכניקת עמידה על הבהונות.

· קשת אורכית בגובה בינוני: כף רגל זו, פחות עשויה להיפגע. משקל כף הרגל עובר ביעילות מהחלק החיצוני של העקב לאורך החלק החיצוני של כף הרגל ואל הכרית והאצבעות.

1.3.4 מפרק הקרסול

רצועות קצרות במפרק הקרסול או בשריר התאומים בשוק הרגל. הרצועות בצד החיצוני של הקרסול ארוכות יותר ומאפשרות תנועתיות גדולה יותר בסיבוב כף הרגל פנימה.

1.3.5 השרירים האחראיים לתנועות כף הרגל

בעזרת שרירי כף הרגל, הגוף יכול לבצע: נשיאת משקל, בלימת זעזועים, הרמה (רלווה), ותנועות ללא משקל.

רב השרירים האחראיים לתנועת כף הרגל, נמצאים מתחת לקו הברך- סביב עצמות השוק.

1.3.6 כיוונים שונים בתנועת כף הרגל

בנוסף, במישור הפרונטאלי, קיימת תנועת הרחקה וקירוב האצבעות.

במישור הפרונטאלי, התנועה נחלקת לכמה כיוונים:

תנועות משולבות לשני כיוונים:

1.4 פציעות מחול- גורמים

פציעות מחול נגרמות ברובן משימוש בטכניקה שגויה במהלך הריקוד. טעויות כמו נשיאת משקל לא נכונה מעל כפות הרגליים, או קו האמצע לא במקום נכון מעל הרגל התומכת, לאורך זמן יכולות לגרום לבעיות בריאותיות. גורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על פגיעה גופנית הם:

- רקדנית צעירה שעולה על האצבעות, אשר עדיין לא קיבלה את המחזור הראשון, תהיה חשופה לסכנה עקב עצמות חלשות, בגלל חוסר בהורמון האסטרוגן המשפיע על ספיגת הסידן בעצמות.

- חוסר הבנה בסיסי של הרקדנית בקינזיולוגיה, ואנטומיה של גופה, עלול לגרום לה לבצע תנועות לא נכונות.

- אי חימום שרירי הגוף, או התקררות השרירים כתוצאה מטמפרטורת החדר.

- מבנה לא נכון של נעל האצבע, או אי התאמה של הנעל לכף הרגל.

- לחץ פיזי הנגרם מעבודה מרובה גם כשהגוף עייף, כמו בשיעורים ארוכים או בחזרות לקראת הופעות.

- הזנחה של פציעות גופניות קודמות, ואי טיפול בהן עלול לגרום באופן עקיף לפציעות במקומות אחרים בגוף.

1.4.1 פציעות אופייניות בכף הרגל בשל נעילת נעלי האצבע

לשם תמיכה מרבית, נעל האצבע צריכה להיות צמודה לכף הרגל. במצב זה הרגל נמצאת בסביבה לחה וחשוכה, ויכולות להתפתח מספר תופעות הנגרמות בעיקר מעמידה ממושכת על האצבעות:

- בשל זיעה מצטברת, יכול להתפתח זיהום של פטרייה בעור או על הציפורן. פטרייה זו יכולה להתפשט לאזורים אחרים בכף הרגל.

- שפשוף של הנעל עם השכבה החיצונית הדקה של העור, גורמת להפרדה בין שכבות העור. בין השכבות נאגר נוזל, לעיתים דם, ונוצרת שלפוחית או יבלת.

- יובש בעור בתחתית כף הרגל או על גבי הבהונות. לחץ בשפשוף העור כנגד משטח קשה, יגרום לאדמומיות שתוביל ליובש בהמשך. יובש זה, עלול להעיד על חלוקת משקל גוף לא נכונה, והוא נפוץ בעיקר אצל רקדניות עם כף רגל שטוחה או עם קשת גבוה. ללא טיפול מתאים ביובש זה, יכולים להיווצר סדקים וזיהומים.

- גירוי בעור שמוביל לפריחה ואדמומיות. לעיתים זוהי תגובה אלרגית לאחד ממרכיבי הנעל שעשויה לעיתים מכימיקלים שונים.

- ציפורן חודרנית- הציפורניים בנויות משש שכבות, המתחדשות מפרוטאין הנקרא קרטין. יש לדאוג לגזירה נכונה של הציפורניים, על מנת שלא יגדלו לכיוון העור, או שלא יפגעו באצבע אחרת במגע איתה.

- כאשר הציפורן ארוכה מידי והנעל צרה ולא מתאימה למבנה כף הרגל, בקפיצה על האצבעות, הציפורן עלולה להיפגע. דם יישאר סגור מתחת לציפורן וייקרש. במצב של הזנחה הציפורן עלולה לנשור. ציפורן חדשה אמנם תגדל, אך לעיתים מעוותת, ורק אחרי כשישה חודשים.

- כאב במפרק הבוהן הראשונה שנוצר מלחץ חזק מדי על האצבע, והמפרק מתקשה. במצב זה, הרקדנית עלולה להעביר את המשקל לחלק החיצוני של כף הרגל, דבר שיגרום לקרסול להתעקם, ושרירי הרגל החיצונית ייכשלו.

- כאבים בקשת האורכית- יתגלו בכף רגל שטוחה, אשר נמצאת בפרונציה מוגברת וכתוצאה מכך, משקל הגוף נופל על החלק הפנימי של כף הרגל.

1.4.2 סוגים שונים של פציעות קרסול

- גיד אכילס הוא הגיד הארוך ביותר בכל הגוף, והוא המחבר בין שריר התאומים לעצמות העקב. גיד זה עלול להיפגע בגלל מאמץ רב או בגלל פציעות קודמות בעקב. לעיתים רקדנים מנסים להגן על העקבים בכך שאינם מניחים אותם על הרצפה, דבר זה עלול לייצור לחץ על גיד האיכלס, שלא ישתחרר ויישאר מכווץ בנחיתות. סיבה נוספת לפגיעה היא, לחץ מחוסר התאמה במבנה האחורי של הנעל, או מקשירה לא נכונה של השרוכים.

- נקע בקרסול, אחת מפציעות המחול הנפוצות ביותר, הנגרם מאירוע טראומתי שבו עצם המפרק מתגלגלת פנימה, וגורמת לרצועות החיצוניות להימתח או אפילו להיקרע. נקע זה הוא לאטרלי, ויגרום לנפיחות בצד החיצוני של הקרסול. נקע מדיאלי, שהוא פחות נפוץ, יגרם כאשר כף הרגל תתגלגל מחוץ לגוף ותרום לחץ על החלק הפנימי של הקרסול.

1.4.3 רמות שונות של פציעות מחול

ניתן להבחין בשלוש רמות שונות של פציעות מחול:

- פציעות טראומתיות- פציעות חמורות הנגרמות בשל נפילה או נחיתה לא טובה או פעולה קיצונית כלשהי, גורמות לדימום מקומי, או דימום מתחת לרקמה הרכה של העור. הטיפול כולל מנוחה- למנוע משקל על האזור הפגוע, חבישה למניעת התנפחות, ובעשרים וארבע שעות הראשונות לעטוף את האזור בקרח לפרקי זמן. כל חימום של האזור הפגוע, עלול להגביר את הדימום.

- פציעות כרוניות- אלו הן פציעות חמורות אשר לא קיבלו טיפול הולם בזמן הפגיעה ולא נרפאו לגמרי, או שנגרמותמשימוש לא נכון בגוף- יציבה לא טובה/ טכניקה לא טובה- שחיקה או שימוש יתר בשרירים. פציעות אלו יכולות להשבית את הרקדן למספר חודשים.

1.5 מבנה נעל האצבע

במהלך השנים[ יצרני נעלי האצבע מגלים מודעות מוגברת לעיצוב הנעל, לא רק לנוחות, אלא גם ראיה לצד הבריאותי. הייתה פניה מצד היצרנים לשמוע את דרישות הרקדנים, ובנוסף להתייעץ עם מומחי הרפואה האורטופדית.

מבנה נעל האצבע, מתמזג עם קו האורך של הגוף, וכך גם מותאם צבע הנעל והשרוכים לגרביונים, וזאת בכדי ליצור המשכיות בין כף הרגל לאורך הרגל.

1.5.1 מידת קושי הנעל

הסיבה לכך היא שהמעבר לנעל רכה, כרוך בלימוד מחדש של החזקת משקל נכונה מעל הנעל. ובנוסף, עמידה על נעל קשה, מונעת מהרקדנית הצעירה לעבור בשלבים דרך כרית כף הרגל, מרבע הפוינט, לחצי הפוינט ולעמידה שלמה. הרקדנית צריכה להסתמך על כוחה של כף הרגל ולא על כוח הנעל.

1.5.2 הכנות הנעל לעלייה לאצבעות

תהליך הכנת הנעל לעליה על האצבעות, הוא חלק בלתי נפרד מאומנות הבלט, ויש לשם דגש על האספקטים השונים של תהליך זה. בראש ובראשונה, הנעל חייבת להיות מותאמת בדיוק לכף הרגל. נעל גדולה מידי עלולה לגרום לפציעות כמו, יבלות, שפשופים וציפורנים שבורות. בעת המדידה יש לשים לב שאין מרווח בחזית הנעל, בין כף הרגל למקום קשירת חוט הנעל, ורווח בחלקו האחורי של העקב בגב הקרסול. נעל קטנה מידי עלולה לגרום, בעמידה על כל כף הרגל, ללחץ בגיד אכילס. נעל צרה מידי, תגביל את תנועת האצבעות. הנעל חייבת לאפשר לאצבעות להתפרש מעט לצדדים, ולעמוד בדיוק על הקצה מבלי להתגלגל פנימה. הרקדנית, בעת מדידה, צריכה לבצע פלייה על מנת לבדוק האם יש מספיק מקום למתיחת קשת כף הרגל.

לעיתים, יש לרכך את סוליית הנעל על מנת לאפשר עלייה נוחה יותר כבר בפעם הראשונה, וכן כדי להרגיש את הרצפה יותר ע"י גמישות כף הרגל ושימוש במעבר דרך הכרית, ובכדי להקטין את הרעש.

מטרת השימוש בשורכים שנתפרים לציידי הנעל, היא שחלקו האחורי של הנעל לא ישמוט מהעקב, לכן חשוב לתפור אותם במקום הנכון. הבדיקה לכך נעשית ע"י קיפול החלק האחורי של עקב הנעל עד לסוליה. זווית קפל הנעל בצדדים היא מקום תפירת השורכים. את הקשירה יש לבצע בכריעה על ברך אחת, כאשר כל כף הרגל מונחת על הרצפה, ויש מתיחה של הקרסול. כך השרוכים לא יקשרו יותר מידי צמוד לכף הרגל, ולא ייווצר לחץ על גיד אכילס. בקשירת השרוכים, יש להתחיל עם השרוך הפנימי בשני סיבובים סביב הקרסול, ואז עם השרוך החיצוני מבצעים עוד סיבוב וחצי, לכן רצוי שהשרוך הפנימי יהיה ארוך יותר. את הקשר יש לקשור בצד הפנימי או החיצוני, מתחת לעצם הקרסול ויש להחביאו מתחת לליפוף השרוכים לבטיחות.

בנוסף לשרוכי הנעל, לרוב תופרים גם גומיות בהיקף הקרסול ו/או מעל העקב, וזאת בכדי לתת יציבות נוספת. חשוב לשם לב שהגומיות לא יתפרו הדוקות מידי, בכדי שלא ייווצר לחץ על נימי הדם.

למניעת החלקה, תופרים לעיתים את קצה הנעל בכיסוי קטן, העשוי מחומר כמו צמר, עור או גומי, או שאפילו רק קורעים את בד הסטן.

2. התמודדות עם העלייה לנעלי אצבע במסגרת השיעור

- בעמידת שנייה, יש חשיבות רבה לעמידה בפיסוק קטן, בכדי להקל על העלייה מפוזיציה זו ועל מנת לשמור את המשקל שווה בין שתי הרגליים.

2.2 דרישות המורה לעליה על האצבעות מול ציפיות הרקדנית

ההמלצות בנושאים אלה הן:

א. מספר שנות ריקוד- לפחות ארבע שנים של אימונים, פעמיים עד שלוש בשבוע, נדרשים על מנת להשיג כוח וטכניקה חזקה. לאחר לפחות אורך תקופה זו, מבנה השלד יתמוך בגוף ושרירי התאומים בשוק הרגל, יתחזקו. עלייה על האצבעות לפני הגיל המתאים ולפני היכולת הפיזית המתאימה, עלולה לגרום לנזק למפרק הירך.

ה. משקל - יש לעודד אכילה נכונה לרקדניות, במיוחד לאלה שיש להן משקל עודף, דבר שיתרום לצמצום לחץ נוסף על האצבעות.

חשוב לזכור שגם על הרקדנית מוטלת אחריות. היא צריכה ללמוד לגלות אחריות על גופה, ולזהות קשיים בעמידה על האצבעות. הנושא חשוב בין אם מדובר על מגבלה פיזית, שאינה ניתנת לשינוי, ויש לקבלה בהשלמה, ובין אם מדובר על אלה הניתנות לשינוי והמצריכות עבודה שרירית ממוקדת. דבר זה דורש משמעת עצמית, נכונות ועמידה בביצוע תרגול ספציפי, מחוץ למסגרת השיעור. (ביקלס, 2001) הרקדנית צריכה להיות מודעת, שאותה הטכניקה הקלאסית הנלמדת על כף רגל שטוחה מתבצעת על הבהונות. הפוינט הוא כשרון נוסף להתמחות בו בתחום הבלט הקלאסי. עליה לדעת ליהנות מהמחול ולפתח סובלנות מרובה כלפי עצמה, למאמץ הנדרש לעמידה על האצבעות.

2.3 היבטים פסיכולוגים של הנערה בגיל ההתבגרות

נערות עד גיל עשר, יכולות לרכוש מידה רבה של עצמאות ושל יכולת לדאוג לעצמן. הן לרוב בריאות מבחינה פסיכולוגית, ואינן סובלות מבעיות התנהגות קבוצתית (נכון לנערות שלא סבלו מהתעללות מינית או מאלימות). אפשר לראות שיש להן את היכולת הקוגניטיבית לחשיבה הגיונית ולהבנה. קיבולת הזיכרון שלהן גדולה יותר מאי פעם בעבר. (פרידמן 2001)

בשלב זה של התפתחותן מעניקות הבנות חשיבות רבה לחברויות. בנות משקיעות אנרגיה רבה בלימוד ובתרגול יחסים על כל מורכבותם, וכן בהטמעת הכללים המקובלים על קבוצות של בנות גילן. חברויות אלה משפיעות על לבושן, על הפעילויות המעניינות אותן ועל מעשיהן. מתהווה בהן צורך שהוא חלק מזהותן הנשית, צורך בקשרים ובמערכות יחסים המאופיינות בהיענות ובעניין הדדי.(פרידמן 2001)

כאשר המורה רוצה לבחור את המועמדות המתאימות ביותר לעליה על הבהונות, עלול להיווצר לחץ חברתי בגלל מתן חשיבות רבה כל כך לחברויות מצד הבנות. אולם, כשבנות מתקרבות לגיל ההתבגרות, זמן בו עולה האפשרות של למידת עמידה על הבהונות, הן מגיעות למבוי סתום בהתפתחות הפסיכולוגית שלהן. חלק מהן מתחילות לסבול מלחץ ומסימנים אחרים של מצוקה פסיכולוגית. הן מתחילות לחוש דאגה רבה באשר לביטחונן בקבוצה, והערכתן העצמית עלולה ליפול במהירות ואינה תחזור לרמתה הקודמת. הן לומדות להשתיק את עצמן במערכות היחסים שלהן, וכך לא להסתכן בעימות גלוי העלול להוביל לדחייה ולבידוד. על מנת לתקשר באופן מקובל מבחינה חברתית, מפתחות הבנות נימוסים, בכדי לא לפגוע ברגשות הזולת. התקופה המוקדמת של גיל ההתבגרות, הופכת עבורן לתקופה של בלבול. לא תמיד הנערות יספרו לנו איך הן מרגישות, ודחיתן מצד המורה, להיות חלק מהקבוצה הלומדת עמידה על האצבעות, עלול לגרום לתסכול שלא יוכל לצאת החוצה. הנערה תעדיף לפנות ולספר את סודותיה וכל מהלכי התרחשויות ליבה, לקבוצת בנות גילה ולא למבוגר, הורה או מורה. חברותיה אולי לא יהיו הכתובת הנכונה, כשמדובר על כך שהן כן מסוגלת לעלות על האצבעות ולהמשיך להתקדם, והיא לא.

המורה, במיוחד אם מדובר על דמות נשית, נהפכת להיות אחת ממגוון הנשים המקיפות את הנערה ומשמשות לה כמדריכות. המחול, תחום העניין המשותף בין המורה לנערה, גורם לנערה להביט על המורה כדמות הזדהות, ולעיתים זוהי הדמות הבוגרת היחידה הנמצאת סביבה. כאשר המורה תשתף את הנערה בעבודה שהיא דוחה את לימודה לעלייה על האצבעות, הנערה תוכל לחשוב שגם דמות זאת הולכת נגדה. (שם, 95)

עם כניסה לגיל ההתבגרות, הקבוצה ככלל מקבלת משנה חשיבות. ההתחברות לקבוצה מאפשרת למתבגרת להיתלות במשהו. ההימצאות המתמשכת עם הקבוצה, קבלת הערכים של הקבוצה, מאפשרים למתבגרת להרגיש שייכת, להיות מקובלת ונאהבת ולקבל עידוד ותמיכה. ההשתייכות לקבוצה תורמת לדימוי שלהן בעיני האחרים. לעיתים קבוצת המחול שאיתה הנערות מבלות זמן רב, מהווה תחליף לתלות הפסיכולוגית שהייתה קודם לכן.

(לוי, 1997)

קבוצת בנות אותו הגיל של הנערה, חשובה מאוד ובעלת השפעה רבה עליהן. הקבוצה מאפשרת לפרט להתקבל על ידי אחרים ולזכות ליחס רגשי מצדם, לבטא רגשות חיוביים כלפיהם, ולחלוק אתם חוויות ודאגות. נערות מודדות את עצמן על פי הדרך שבה האחרות רואות אותן. הן משתמשות במשוב זה לגיבוש דעות באשר ליכולותיהן ולכישוריהן. הנערות שאינן משתלבות, השונות, הופכות לעיתים קרובות מטרה ללעג או לדחייה על ידי בנות גילן. (פרידמן 2002)

כאשר המורה מחליט לפצל את הקבוצה לבנות שמסוגלות לעמוד על האצבעות מול בנות שיצטרכו עוד חיזוקים לפני שלב זה, חשובה מאוד דרך הצגת הדברים והמורה יצטרך לשקול ולמצוא את השיטה המתאימה ביותר לאותה קבוצת עבודה, על מנת שאף נערה לא תהייה מנודה או מקופחת מהכלל.

יכולות קינזיולוגיים ואנטומיים שונים בין בני האדם, ישפיעו על התפתחות הטכניקה בזמן שונה אצל כל נערה ונערה. המורה יהיה חייב להזכיר לנערה, להימנע מהשוואות בינה לבין חברותיה בקבוצה, אחרת יתפתחו מייד רגשות הקנאה שבדרך כלל ישמרו בתוכה.

2.4 שיטות התמודדות המורה עם לחץ התלמידה וההורים

- דרך נכונה למורה להתמודד עם ציפיות הרקדנית, הוא לשנות את קונספט עליית הקבוצה כולה על הבהונות ויותר להתמקד בעלייה פרטנית לכל רקדנית. התייחסות אינדיבידואלית ליכולת הרקדנית לעלייה, תקטין את הלחץ החברתי בקבוצה.

- ביצוע בדיקה פרטנית אם התלמידה מוכנה לעלייה, היא לקיים שיעורי בר ברגל יחפה. כך אפשר לבדוק האם יש שימוש נכון של כף הרגל והאצבעות לא מתגלגלות או מתכווצות.

- המורה יכולה לחייב בנות עם פוטנציאל לעלייה לקחת שיעורי תגבור נוספים (בתנאי שיש זמן במערכת השעות). הרקדנית תדע שעל מנת לעמוד על האצבעות תידרש ממנה השקעה נוספת ביכולות הפיזיים ובזמנה. האופציה שלה לעליה תהייה מותנת במגבלה נוספת.

- חלוקת עלון מידע להורה ולרקדנית על מגבלות טכניות אנטומיות שיש לקחת בחשבון לפני העלייה על הבהונות.

- לבצע מבחן הבודק כוח ברגליים, חוזק כף רגל וחוזק שרירי הגב. הרקדניות שלא יעברו את המבחן, יישארו באותה קבוצה, אך יבצעו את תרגילי הפוינט על דמי- פוינט.

2.5 סיכום:

3. התמודדות בהוראה עם סוגיית מסלול חובבים

3.1 מטרות אישיות בהוראת עמידה על הבהונות

בפרק זה, אתאר את שלבי ההוראה שבניתי, במערך שיעור ההכנה לעמידה על הבהונות ובמערך של שיעור למתחילים, לעמידה על בהונות. אלו הם השלבים הראשונים שהתלמידות חובות לקראת העלייה.

בראש ובראשונה, המטרה של הוראת עמידה על הבהונות היא הכרת הריקודוהשימוש בנעלי האצבע. ההתוודעות לסוג ריקוד זה מקנה לתלמידות אתגר מספיק גדול וחידוש בתחום המחול. בתהליך לימודי זה התלמידות הופכות לרקדניות צעירות, ואופיי תנועתן מקבל גוון חדש, עדין ורך ונוצר עניין נוסף בצפייה במופעי בלט קלאסי. מטרה חשובה בעיני היא, להעניק לתלמידות אפשרות להנאה ולטעום ממהותו של הבלט הקלאסי. תלמידות צעירות אפילו מגיל שש, שואלות אותי לא פעם, מתי נלמד לעמוד על האצבעות. יש ציפייה מגיל צעיר מאוד להגיע לניסיון זה, והתלמידות מאוד גאות בהגעתן לשלב זה של הריקוד.

בתחילתו של התהליך, אני חשה דווקא בהתקשות הגוף כתוצאה מאמץ לחפש את קו המרכז החדש, ולמצוא את האיזון הנכון מעל הנעל, אך לאחר זמן קצר של עבודה, ניתן לראות שינוי אופי תנועתי המגיע גם לתנועות פלג הגוף העליון.

מטרה נוספת היא להשתמש בריקוד על האצבעות, בכדי להגיע להישגים טכניים חדשים, כמו חיזוק שרירי הגוף, שרירי כף הרגל וקשת כף הרגל בכלל. העבודה עם נעל האצבע מאמצת את כף הרגל ודורשת ממנה שיפור נוסף ביכולות. המאבק לחיפוש איזון חדש מעל האצבעות, מעניק לרקדנית הצעירה הבנה לחשיבותם של שרירי הבטן והישבן המיישרים את הגוף לקו אנכי. העמידה על האצבעות, מחזקת את היציבה הכללית, וכך משתפרת הטכניקה גם בעבודה על כף רגל שטוחה.

3.2 גישה אישית להוראת עמידה על בהונות

דרך הוראתי, היא לזכור את החשיבות של הרמת המשקל מעל כפות הרגלים, ולחלק אותו נכון דרך כל הגוף. שקיעה לתוך הנעל תגרום לנזק למפרקי כף הרגל. בזמן העמידה על האצבעות , חשוב להרגיש הארכה של הגוף כלפי מעלה.

המטרה היא להגיע ליכולת, במבט מהצד של התלמידה, לצייר קו דמיוני ממרכז מפרק הירך, מפרק הברך, מפרק הקרסול ועד לבוהן הראשונה, ובהסתכלות חזיתית קו דמיוני ישר מאותם המפרקים ודרך מרכז כף הרגל, אל הבוהן השנייה והשלישית.

לאחר גיל 12, כאשר הבנות מסוגלת ליישם בהבנה את הטכניקה הקלאסית, ולשמור על איזון הגוף על רגל אחת, אני מתחילה לעבוד בסופם של תרגילי הבר בתרגילי הכנה לעמידה על הבהונות- תרגילי הדמי פוינט. כאשר מתגבשת יציבות של הגוף בעמידה על כרית כף הרגל, התלמידות עוברות ליישם את אותם התרגילים במרכז, ללא תמיכתו של הבר. רק לאחר תהליך זה, אני ממליצה לרוב התלמידות להשתלב בחלקו הסופי של השיעור, עשר דקות בלבד, בעמידה על הבהונות. במקרים אחדים אשר תלמידה לא מספיק חזקה גופנית, אני מציעה לה להצטרף אל הקבוצה לתרגילי הכנה, ובנוסף כאשר הבנות עומדות על הבהונות, היא תבצע את התרגילים על כרית כף הרגל.

לרוב אני דואגת לבצע רכישה קבוצתית של הנעליים, ואני מזמינה את בעלי החנות לבוא אלינו לסטודיו, למדידת נעליים לתלמידות. כך גם אני יכולה לפקח על התאמה מרבית של הנעל לכף הרגל, ובנוסף לתת הסבר על רכישת כריות להגנה על האצבעות. כאמור, התאמה מדויקת של הנעל לפי מידות רוחב ואורך ומידת הקושי משתנה בין נעל לנעל, חשובה ביותר ליציבות העמידה עליהן. חשובה לי מידת קושי הנעל, שלא תהייה קשיחה מידי ושתאפשר עליה במעבר דרך כל שלבי כף הרגל, והתלמידות תלמדנה לייצב את עצמן לפי מידת קושי זו. לאחר שלב זה אני מקיימת שיחה קבוצתית על מספר נושאים:

א. הכרת הנעל והכנות לפני העלייה על הבהונות- אני מחלקת לתלמידות עלון הסבר קצר על מבנה הנעל, החומרים מהם היא עשויה וחשיבות צורתה. בנוסף, מפורט בו הסבר על הדרך בה יש לתפור את השרוכים, ואפשרויות תפירת הגומי במקומות רצויים. התלמידות ואנוכי, משוחחות על הכתוב בעלון ובוחנות את השוני בין סוגי הנעליים שנרכשו בקבוצה.

ב. חשיבות הטכניקה ומהלך השיעור- ניתנת חשיבות להבנה, ששימוש הטכניקה על הבהונות היא זהה לטכניקה הקלאסית הנלמדת במהלך השיעור. הקושי עליו התלמידות צריכות לגבור, הוא החיפוש אחר קו מרכז חדש, העובר לקדמת הגוף מעל הבהונות, ולשים דגש נוסף ליציבות הקרסול והחזקתו של הגוף.

ג. ציפיות וחששות של התלמידות- לעיתים קרובות, התלמידות חולקות איתי את רצונן להגיע ליכולות של רקדניות מקצועיות, ואני צריכה להזכיר להן שהדרך עדיין ארוכה וצפויה להן עבודה קשה. חשוב לי להסביר להן שעמידה על הבהונות היא לא דבר קל, ולעיתים הוא מלווה בכאב ובמאמץ רב.

בשיעור הבא, כאשר הנעלים מוכנות לעלייה והגומיות והשרוכים תפורים במקום הנכון, מתחיל שלב לימוד קשירת השרוכים. חשוב לי להזכיר להן להגיע עם גרב דקה המתאימה לנעל, ולקשור את השרוכים נכון, שלא ייווצר לחץ על נימי הדם.

רק לאחר כל תהליך זה, אני יכולה להזמין את התלמידות לעמוד ליד הבר, והתחיל בניסיון הראשוני של העמידה על הבהונות.

במהלך ההוראה, התיקונים הם אישיים לכל תלמידה ותלמידה ואין חוקיות קבועה לגבי כולן. העבודה לא נעשית בכוח, והסבלנות צריכה להגיע ממני בכדי שהתלמידה לא תילחץ מחוסר הצלחה מיידית. לכל תלמידה מבנה שונה של גוף ומבנה שונה של כף רגל, לכן אני לוקחת בחשבון שנשיאת המשקל מעל הרגלים גם כן תהייה שונה.

3.3 עקרונות ושלבים בהוראה

לאחר תרגילי הבר הרגילים, מתבצעת סידרת תרגילים על כרית כף הרגל, המבוצעים מול הבר וגם לחזית- עם יד אחת על הבר. לאחר ביצוע נכון של תרגילים אלו התלמידות מיישמות את אותם התרגילים במרכז ללא עזרת הבר.

3.3.1 מערך שיעור הכנה לעליה על האצבעות

תרגיל ראשון:

עמידת מוצא: מול הבר, רגליים מקבילות, קצב: 2/4.

ספרות תיאור התרגיל

התרגיל חוזר כמה פעמים. ההוראה היא להרגיש את התנגדות העקב שיורד למטה, ואת קשת כף הרגל שנדחפת קדימה.

תרגיל שני:

עמידת מוצא: מול הבר, עמידת חמישית, קצב: 2/4.

הכנה: פליה

ספרות תיאור התרגיל

5-8 רלווה רטירה פסה אחורה, עם ימין ועם שמאל.

התרגיל חוזר פעמיים. ההוראה היא לבצע את הפתיחה בשיוף הכריות על הרצפה, מבלי לנתק אותם מהקרקע. המשקל צריך להישאר שווה על שתי רגליים.

תרגיל שלישי:

עמידת מוצא: מול הבר, עמידת חמישית, קצב: 2/4.

הכנה: פליה

ספרות תיאור התרגיל

1-4 רלווה רטירה פסה לאחור עם ימין ועם שמאל

5-8 רלווה רטירה פסה לקדימה עם ימין ועם שמאל

התרגיל חוזר ארבע פעמים. ההוראה היא העברת משקל מדויקת משתי רגליים לרגל אחת. העברה של קו המרכז אל התומכת.

תרגיל רביעי:

עמידת מוצא: יד אחת על הבר, עמידת חמישית, קצב: 2/4.

הכנה: פליה

ספרות תיאור התרגיל

5-8 אשפה לפוזיציה רביעית, על ארבע ספרות

5-8 רלווה רטירה עם הרגל הפנימית, בחצי סיבוב דרך הבר לצד השני.

גם כאן התרגיל דורש דחיפה שווה של שתי כריות הרגלים מחוץ לגוף, וחזרה שווה לפוזיציה חמישית מתחת לגוף. תרגיל זה מבוצע אחר כך באמצע לכיוון אלכסון.

3.3.2 מערך שיעור עליה על האצבעות למתחילים

העלייה על הבהונות מתבצעת בשלבים איטיים. בהתחלה, תרגילים המאפשרים את המעבר דרך כריות כף הרגל, מול הבר עם רגליים מקבילות. חשובה לי הדרך בה התלמידה יורדת מכף הרגל, במידה שווה כמו העלייה לאצבעות. לאחר מכן בפוזיציה ראשונה עליות איטיות.

תרגיל ראשון:

עמידת מוצא: מול הבר, רגליים מקבילות, קצב: 4/4.

ספרות תיאור התרגיל

1-4 עליה דרך כרית כף הרגל לפוינט מלא

7-8 ירידה חזרה דרך כרית כף הרגל

מטרת התרגיל היא מעבר דרך כרית כף הרגל, וההוראה היא לשמור שהמשקל לא יברח לעקב בירידה.

תרגיל שני:

עמידת מוצא: מול הבר, פוזיציה ראשונה, קצב: 3/4.

ספרות תיאור התרגיל

1 הרמה של רגל ימין כפופה, דרך הכרית לפוינט

2 עליה לפוינט על שתי רגלים

3 ירידה לתומכת ימין, כאשר שמאל כפופה ובפוינט

4 סגירה של רגל שמאל דרך הכרית חזרה לראשונה

5 רגל ימין כפופה בפוינט, והעברת משקל כל הגוף אליה

6 החזרת המשקל לרגל שמאל

7 סיבוב מפרק הירך של רגל ימין הכפופה פנימה והחוצה

8 לסגור ראשונה

מטרות התרגיל:

מציאת משקל הגוף המשתנה בתנועה מרגל לרגל.

מודעות לקו ישר של הקרסול מעל כף הרגל.

להעניק חופשיות תנועה במפרק הירך.

הגברת קצב השיעור.

תרגיל שלישי:

עמידת מוצא: מול הבר, פוזיציה ראשונה, קצב: 2/4 .

ספרות תיאור התרגיל

1-4 דמי פליה , ליישר רגלים, עליה לפוינט וירידה דרך הכריות לראשונה ללא פליה

5-8 חוזר שוב

7-8 מעבר לפוזיציה שניה

התרגיל חוזר גם בפוזיציות שניה וחמישית. מטרות- ירידה מהפוינט בנחיתות רכות ושקטות תוך שימוש בשרירים המייצבים את מרכז הגוף, שרירי הישבן והבטן.

התרגילים הבאים יתווספו לאחר מספר שיעורים, כאשר אפשר יהיה לראות מעט יציבות וביטחון בעמידה על הפוינט.

תרגיל רביעי:

עמידת מוצא: מול הבר, פוזיציה חמישית.

קצב: ¾ איטי.

ספרות תיאור התרגיל

7-8 בורה בסיבוב.

מטרת התרגיל- העברות משקל בצעד על רגל אחת.

תרגיל חמישי:

עמידת מוצא: מול הבר, פוזיציה חמישית, קצב: 2/4

ספרות תיאור התרגיל

1-2 רלווה (על שתי רגליים)

3-6 רלווה רטירה קדימה (עם ימין), ורלווה רטירה אחורה (עם שמאל)

7-8 אשפה לשניה, החלפת רגליים בסגירה

מטרת התרגיל- מפליה, עמידה על רגל אחת.

תרגיל שישי:

עמידת מוצא: יד אחת על הבר, פוזיציה חמישית, קצב: 2/4.

ספרות תיאור התרגיל

5-6 רלווה רטירה קדימה (רגל חיצונית מהבר)

7-8 רלווה רטירה אחורה עם חצי סיבוב לצד השני

מטרת התרגיל- עליה ברמת הקושי של החזקת הגוף, רק יד אחת אוחזת בבר.

ולבסוף ניסיון לבצע תרגיל של רלווה עם אשפה באמצע, ללא עזרת הבר.

4. סיכום ומסקנות:

בכדי לדון בסוגיות בהוראת הבלט הקלאסי לחובבים,בשלבי העלייה על נעלי האצבע, העבודה חולקה לשלושה פרקים שונים.

הפרק הראשון, עסק ברקע כללי לקראת הדיון על העלייה לבהונות, והוא חולק לחמישה תתי- פרקים.

- תחילה, סקירה היסטורית על תחילתו של התהליך. המידע ההיסטורי, מי הם האנשים המעורבים בראשית הדרך, מהו הסגנון התנועתי שהגה את הרעיון, ומהם המניעים שגרמו לכוריאוגרפים לרצות מהרקדניות לעלות לגובה חדש, חשוב לא רק למורה המלמד את הסגנון התנועתי הזה, אלא גם לתלמידה. בפרק, מתואר על אופי התנועה של הבלט באותה התקופה, ובמקביל הפרק סוקר את שמות הרקדניות החלוצות, אשר עלו על הבהונות לראשונה וכיצד הן השפיעו על האומנות כולה.

- הטכניקה הקלאסית המלומדת כיום, מקורה מאותה התקופה של המאה ה-18. בסיס הצעדים המלווים את היצירה הכוריאוגרפית בזמננו, ויסודות הטכניקה של החזקת הגוף כולו, מבוססים על הצורך של היוצרים, עוד בתקופת המאה ה-18. בפרק מפורט על השפעת העמידה בכף הרגל, על המרכיבים העיקריים של הטכניקה הקלאסית, וכוחה של כף הרגל התורם לטכניקה זו. הפרק מתמקד על בסיס הטכניקה הקלאסית: יציבה נכונה, הן על כף רגל שטוחה והן על הבהונות, הפתיחה ממפרק הירך ועזרתו לתהליך העמידה על הבהונות וחלוקת משקל הגוף בכף הרגל.

- בפרק זה, מתוארת התייחסות להיבטים אנטומיים של כף הרגל. מבט על מבנה כף הרגל, הן מבחינת העצמות, חיבורן במפרקים, ומבט על השרירים והרצועות המבצעים את טווחי התנועה האפשריים בכף הרגל.

- תופעה מאוד נפוצה אצל רקדנים היא פציעות המחול. כאשר כף הרגל נמצאת במצב של סיכון לפציעה, לרוב היא תשפיע ותסכן גם חלקים אחרים בגוף. חוסר מודעות לכל הגורמים העלולים לאפשר נזק לכף הרגל או לגוף כולו, תעלה את האפשרות להיפצע. כף הרגל נדחסת בתוך נעל האצבע, וכמורים עלינו לדאוג להפחתה מינימלית של נזקים עליה.

- חשוב לנו להכיר את מבנה נעל האצבע, על מנת שנוכל לדאוג להתאמה אופטימלית של הנעל, לכל תלמידה, ובכך להפחית את האפשרות לנזקים ולפציעות. מהי צורתה של הנעל, מאילו חומרים היא עשויה, מהי מידת הקושי הטובה לרקדניות בתחילת דרכן על הבהונות ומהן ההכנות הנדרשות מהתלמידות לפני העליה לבהונות.

הפרק השני מתייחס אל מסגרת השיעור. כיצד המורה, מול התלמידות מתמודד עם כל הגורמים הנלווים למערך השיעור. פרק זה מחולק לארבעה תתי- פרקים:

- גישת האקדמיה המלכותית למחול בלונדון לטכניקת העמידה על הבהונות, ותוכנית הלימוד שלה. האקדמיה נותנת מקום למסלול חובבים מול מסלול מקצועיים, ואפשר לראות את מידת הזהירות הננקטת מצידה, אל כל תהליך זה. הן מבחינת הגיל בו מתאפשרת תחילת הלימוד לתלמידות, והן מבחינת מבנה תוכנית העבודה והחומר הנלמד.

- בפרק זה, מתוארת ההתנגשות בין הצורך של התלמידה להגיע ליכולת לעלות על הבהונות, ולרוב צורך זה מלווה בחוסר מודעות לכל הגורמים התלויים בכך, לבין חשיבות המורה להתייחסות כל האספקטים המלווים. מהו הגיל המתאים ביותר לתחילת התהליך, ומהי מידת האחריות המוטלת הן על המורה והן על התלמידה.

- המורה, לעיתים קרובות, צריך לשמש כיועץ מבחינה רגשית, ועליו להיות מודע להיבטים השונים של הפסיכולוגיה בגיל כל כך קריטי, גיל ההתבגרות, שבו בדרך כלל מעורב לימוד העלייה לבהונות. הכוח שיש בקבוצת לימוד, לעיתים יכול להיות גורם מכריע בהתפתחותה של נערה. המורה צריך להיות ער לכל הבעיות החברתיות בקבוצה, לבדוק בכל פעם מחדש את דרך התבטאותו המילולית, החזותית, והרעיונות שהוא מציע בפתרון בעיות אישיות לכל נערה.

- השלב הבא, הוא כיצד המורה יצליח לגשר על הפער בין אותן הדרישות מצד התלמידה, ולעיתים מצד הוריה, לבין עמידה בהחלטתו לגבי שמירה על התלמידה מכל נזק שיתאפשר כתוצאה מעליה מוקדמת מידי על הבהונות. בפרק זה ניתנות הצעות ופתרונות להתמודדות עם פער זה.

בפרק האחרון מוצגות המטרות בדרך ההוראה האישית, וההתייחסות שלי לכל תהליך הלמידה. כאן מוצגות ההכנות שמתנהלות בתחילתו של התהליך במסגרת השיעור הקבוצתי, הדרישות שלי מרמת היכולות של התלמידות, כיצד אני בודקת אותן והדיון אותו אני עורכת עם חברות הקבוצה. אני דואגת לערב את התלמידות באחריות המוטלת עלי ועליהן, ומביאה אותן להכרה בכל מידע הקשור להתנהלות החלק הזה של השיעור. לבסוף מוצגים מערך שיעור הכנה, ומערכי שיעור התחלתיים לעמידה על הבהונות.

בסיכומו של דבר, השאלה בין אם לעלות תלמידות במסלול חובבים על הבהונות, ובין אם להתמיד בהוראה על כף רגל שטוחה, מרחפת מעל דעתו של כל מורה בתחום. האם עצם ההוראה של העלייה לבהונות אכן משיגה את המטרות של הכרת יופיו של הבלט הקלאסי, חיזוק כף הרגל ושיפור היציבה. האם קיים סיכון לבריאותה של הרקדנית, ואם כן, עד כמה אפשר לצמצם אותו. האם אופי תנועתה של התלמידה משתפר או שמה גופה, ודרך תנועתה נעשה קשיח ומוגבל יותר. האם המורה סוטר את עצמו בדרישות ההוראה שלו, מצד אחד עבודה על חוזק בשרירי הגוף, ומצד שני רכות תנועתית וריקודיות. כל תלמידה שונה ביכולותיה הפיזיים ויש מגוון רחב של איכויות גופניות בקבוצה, ובכך עולה שאלה נוספת, האם נוצרת התפלגות חברתית בקבוצה, עצם בחירתו של המורה בתלמידות המתקדמות.

על כל מורה בתחום זה, מוטלת האחראיות לשקול ולהחליט איפה הוא מגשר על פערים אלו, וכיצד בהוראתו הוא מתייחס לכל ההיבטים הללו. המודעות לגורמים אלו היא זו שתקל על לקיחת ההחלטות ומציאת דרך ההוראה האידיאלית לכל מורה ומורה בתחום.

5. ביבליוגרפיה:

זהר ע., שפירא י. (1987). הגוף ותפקודו - אנטומיה, פיזיולוגיה, תזונה. תל אביב: עם עובד.

לוי ס. (1997). השפעותיהן של אמונות משותפות על הפרט והקבוצה בקרב מתבגרים. אונ' תל- אביב.

פרידמן ס. (2001). כשנערות מרגישות שמנות. כתר.

אתרים באינטרנט:

כתבי עת ומאמרים:

ביקלס ש. (2001), קינסיולוגיה- מאנטומיה למחול, מחול עכשיו- כתב עת למחול, גיליון 5, יוני 2001.

פרלשטיין- כדורי ט. (2000), לרקוד עד מוות- על ביטויי הרומנטיקה בבלט "ג'יזל", מחול עכשיו- כתב עת למחול, גיליון 2, יולי 2000.