הבלט הקלאסי – מהמקור ועד ימינו
מאת דינה חינקיס
הבלט הקלאסי המתקיים בימינו, שואב את מקורותיו מתקופת הרנסנס בחצר האיטלקית. בהמשך התפתח בחצר המלך לואי ה-14 בצרפת. (רוטנברג,רוגינסקי, 2009). מתקופה זו והלאה, התפשט ועבר ברחבי אירופה, ובריטניה, עד לתחילת המאה ה-20, ותמיד היה מגוייס להאדרת אנשי חצר המלך והשליטים. תפיסת העולם של הבלט הובעה באמצעות קווים אסתטיים מוגבלים, איפוק, נימוס, כבוד והדר חברתי (מרמור, 2007).
סגנון מחול זה ממשיך ומתקיים גם בימינו, לצד סגנונות רבים שנוספו וקיבלו מעמד, לאור צרכים חברתיים ואסתטיים מתחדשים. כוחו של הבלט להמשיך ולהתקיים בעולם כה שונה ומשתנה, נובע מהצורות הקלאסיות המאוזנות, המשרות על הצופה תחושה של איזון ורפיפות, וממלא את קהל הצופים בהתפעלות מיכולת הביצוע של הרקדן בעל הגוף האנושי, לעומת חוסר היכולת של הצופה (קרייטלר, 1979).
אך עיקר הפעילות מתקיימת במסגרות שיעורי בלט לרקדנים ולתלמידי מחול, מכוח האמונה שתרגול הבלט הקלאסי הנו הכרחי לפיתוח יכולות ריקודיות. אמונה זו הולכת ומתעמעמת נוכח סגנונות ריקוד ספציפיים הדורשים תרגול סגנוני אחר, ופיתוח מיומנויות אחרות מאלה של הבלט הקלאסי. ובכל זאת תחום הבלט כובש מקום נכבד בחינוך ילדים בתחום המחול, כאבן יסוד להתפתחות בענפי המחול השונים.
צרכי החברה והפרט השתנו ואיתם תחומי האסתטיקה. התרבות הפלורליסטית והאינדיבידואליסטית מבטאת את עצמה בכל תחומי החיים, והמחול בתוכם. אם נשחרר את הבלט הקלאסי ממחויבותו הקדומה ונרקוד אותו ללא מסר, האם ימשיך להתקיים? האם יהיה זה עדיין בלט ראוי? אני סבורה שהתשובה היא חיובית. הבלט הקלאסי על פי המבנה המסורתי אוצר בתוכו את חוכמת השפה. שפת הבלט הנה שפה עמוקה, בעלת הגיון משלה, חוקים ברורים ומבנה פשוט ממנו אפשר להמריא באין ספור שילובים.
מקורות:
מרמור, רחל (2007) הבלט הקלאסי כגורם משפיע על דימוי הגוף של נערות בגיל ההתבגרות. פרוייקט גמר, סמינר הקיבוצים.
רוטנברג, ה. רוגינסקי, ד. (2009) רבקוליות ושיח מחול בישראל רסלינג, תל אביב
קריטלר תשם 1979, הנס פסיכולוגיה של האמנויות ספרית פועלים
.
