אתמול סיימתי ללמד בשעה 20:15 את הקבוצה שאני אוהבת במיוחד מזה מספר שנים. אלה הבנות שעכשיו הן בגיל 11-12 ורובן לומדות אצלי מגיל 6-7. אני צופה בהתפתחות הגופנית שלהן, ובהתנהגות המדהימה שלהן. יש לנו ערוץ תקשורת מאד נעים ולא כפייתי. כשהן יוצאות מהסטודיו הן מקפידות להפרד ממני בברכת שלום, ויוצאות עם חיוך על הפנים. זה גורם לי אושר. אתמול יצאה שי אחרונה ואמרה ברוך:"שבת שלום..." האופן שבו היא אמרה זאת פתאום כל כך נגע ללבי, לא יודעת מדוע, בדרך הבייתה הרגשתי חמימות במרכז החזה שמתפשטת לכל הגוף עד לעיניים והעלה לחלוחית חמימה.
ישנם הרבה רגעים מופלאים של קשר ביני ובין הילדות. אפילו רגעים כאלה שאני כבר קצת קצרת סבלנות לגבי ילדה שהגיעה אלי בגיל 11 ואין לה בכלל כשרון בתפיסה תנועתית, אפילו יש לה "אנטי-כשרון" כפי אני קוראת לזה. ופתאום אני מסתכלת עליה ורואה את המתיקות שלה, ורואה את המוגבלות שלה כמשהו שמבקש עזרה, ואז אני מתגייסת לעזור לה אפילו על חשבון זמן הקבוצה, ופתאום היא מבינה ועושה יפה ונכון יותר, ואני מתרגשת מזה. הקבוצה מחכה בסבלנות ובהבנה. זה פשוט מקסים אותי.
וילדה אחת מאד כשרונית, שירה, שלומדת אצלי מגיל 6 ועכשיו היא בת 9 ולאחרונה נגררה עם החברות שלה ורוצה ללכת לחוג ג'ז. היא פיתחה כאבים בקרסול והתחילה להיעדר מהשיעורי הבלט בטענה שכואב לה. ואכן הקרסוליים שלה מאד גמישים ורכים. במשפחתה היא בת בכורה לשלוש בנות ולאמא שהייתה פעם רוקדת בעצמה ועם חלום שהבת תמשיך אצלי בחוג הבלט.
אז בשבוע שעבר האמא הנפלאה הזאת באה אלי והתחילה לספר לי ששירה ביקשה להפסיק את החוג. בדחילו ורחימו נתקעה עם המילים. ואני פתאום הבנתי: הילדה שרגילה לרצות ולעשות מה שאמא מצפה ממנה, העזה להביע את רגשותיה, במקום לפתח כאבי קרסול. זה היה כמו נס בעיני. עודדתי את האמא ואמרתי שזה נפלא ששירה ביטאה במילים את מה שהיא מרגישה, ונהדר שאמא שלה מקשיבה לצורך האמיתי שלה, במקום "לדעת" מה טוב עבור שירה בתה.
ביקשתי מהאם להעביר לשירה את אהבתי, ואם היא תרצה לחזור אני אחכה לה בזרועות פתוחות. ואז האמא התחילה לבכות, התפרקות של המתח שצברה לפני שבאה לבשר לי את העניין. לאמיתו של דבר אני כמעט בטוחה ששירה תחזור לבלט, כי זה הכשרון הטבעי שלה, והיא למדה כמה הוא מזין אותה. יחד עם זה גם החלק החברתי צריך לבוא לידי סיפוק, וההתנסות בתחום אחר חשובה גם כן. אני בטוחה שהבלט, כפי שלמדה אצלי, לא יעזוב אותה גם אם שירה תעזוב את הבלט.
דינה חינקיס
