ככל שאני עוסקת בהוראה הבלט הקלאסי, ומנחה את תלמידיי לפי גישה קלאסית אקדמית, כלומר לפי ההגדרות שבספרות המיקצועית, כן אני מבינה שתנועות הבלט מנצלות את היכולות האנטומיות הטבעיות של גוף האדם. אמנם אין תנועות אלה תנועות "הרגליות" ובני אדם שאינם עוסקים בבלט קלאסי אינם מרבים להשתמש בחלק ניכר מתנועות הבלט בחיי היום יום, אך אין דבר זה מעיד על תנועות בלתי טבעיות שטכניקת הבלט דורשת מגוף האדם. נהפוך הוא - הבלט משפר יכולות אנטומיות טבעיות ומונע ניוון והיחלשות של שרירים רבים, וכן משחרר מפרקים רבים.
לדוגמה: כפיפות הגו לכוונים השונים מותאמות ליכולות האנטומיות הטבעיות של עמוד השדרה, ומשפרות את היכולת התנועתי של הגו ואת חוזק השרירים זוקפי הגב. גם תנועות הרוטציה במפרקי הירך מבוצעות על פי יכולת אישית ולכן לכל רוקד מידה שונה של רוטצייה חיצונית של כפות הרגליים.
בתחום הבלט יש חוסר בתנועות רוטציה בעמוד השדרה, על כן יש לתרגל תנועות אלה בזמן חימום לפני השיעור או לאחריו, בתרגילי הקירור וההרפיה.
במהלך שיעור הבלט יש להתייחס לגוף על פי פרמטרים של תנועה חופשית ויציבה טובה. נוקשות הגוף ואחיזת הפוזיציות כתוצאה ממאמץ יתר או אמביציית יתר או הנחייה שטחית ושגויה של המורה, תבלום התפתחות הרוקד ותגרום לחבלות ונזקים מצטברים.
בעיית הנזקים הגופניים אצל העוסקים בריקוד הבלט, ידועה. למעשה החבלות והנזקים אינם הכרחיים גם לרקדנים ולרוקדים המתאמנים שעות רבות בכל שבוע. יש דרכים לשמור על הגוף ולרקוד מתוך הנאה.
נזקים בגוף הרוקד נגרמים במקרים רבים כתוצאה מחוסר תשומת לב, הסחת הדעת בזמן תרגול, תפיסה שגויה של נושא היציבה והתנועתיות, ורצון לעשות יותר מהיכולת האישית מתוך מחשבה שזה מה שישפר ויקדם את הרקדן.
יש להתייחס לתרגול הבלט בגישה של "בלט בר קיימה" לטובת הרוקד, לאריכות ימי הרוקד/ת וליעילות הגוף.
דינה שמואלי חינקיס
