"... ככל שאני שייך בנפשי לשושלת הרומנטיקנים, איני מוצא מנוחה אלא בקריאה בקלסיקונים. עצם צרותם שלהם, שדרכה מתבטאת בהירותם, מנחמת אותי, אינני יודע ממה. אני קולט בהם רושם נלהב של חיים ארוכים, המביט במרחבים עצומים בלי לעבור בהם. אותם אלים פגניים נחים מןן המסתורין."
פרננדו פסואה, מתוך ספר האי- נחת (עמוד 29).
