הבדלים בין גישה, שיטה וטכניקה
מאת דורית רומצקי
20/3/2006
חקירת גישת ה-"Release" בהוראת הבלט הקלאסי דורשת את ההבחנה בין המושגים "גישה", "שיטה" ו-"טכניקה", שתאפשר הבנה טובה יותר של אופן המחקר וביצועו.
לפי ההגדרה המילונית גישה היא:
"1. הגעה, התקרבות למשהו או למישהו, מעבר 2. דרך מחשבה בהערכת מצב מסוים או בעיה מסוימת, אופן הטיפול בהם. התייחסות או צורת התנהגות."
(שויקה, 1997: 272)
לפי הגדרה זו ניתן להבין כי "גישה" היא הרעיון הכללי לפיו נוקטים פעולה. זוהי אינה הפעולה עצמה, כי אם מכלול הרעיונות, הפילוסופיה שמאחורי נקיטת פעולה מסוימת.
"שיטה" היא מושג פרטי ויש בה ספציפיות מסוימת:
"1. דרך מסוימת ומוגדרת לפעולה, הדרך שנוקטים כדי להשיג תוצאה כלשהי, להגיע למטרה מסוימת, וכדו'. 2. עקרון או עקרונות שעליהם מבוסס משהו; הגיון פנימי העומד ביסודו של דבר מה; העיקרון או העקרונות שלפיהם משהו עשוי, ערוך, מאורגן וכדו'..."
(שויקה,1810:1997)
לפי הגדרה זו, ניתן להבין כי שיטה היא יישום עקרוני של מחשבה כלשהי. שיטה היא ארגון מסודר של רעיונות או עקרונות במטרה להגיע לתוצאה כלשהי. בדרך כלל שיטה מתבססת על רעיון-על שלפיו בנויות עקרונותיה.
שיטת אלכסנדר, למשל, היא שיטה ללימוד יציבה נכונה של הגוף, להקלה על כאבי ראש, כאבי שרירים, קשיי נשימה ועוד, לשיפור ההרגשה הכללית. בשיטת אלכסנדר האדם מפתח מודעות ליחסים בין חלקי הגוף השונים, ולומד להפעיל את גופו בצורה נכונה המשחררת לחצים בלתי מאוזנים על פרקי החוליות ומתח שרירים לא סימטרי בגו ובעורף (שויקה, 1997). בשיטת אלכסנדר, אפשר להגדיר את השיטתיות בפיתוח המודעות הגופנית והלמידה הגופנית, כאשר עקרון- העל עליו היא מבוססת היא היציבה הנכונה ואיזון הגוף.
דוגמה נוספת לשיטה היא שיטת פלדנקרייז. זוהי שיטת אימון ותרגול גופני המיועדת לשיפור יכולתו של האדם ולפיתוח תודעה הרמונית בין הגוף לרוח. האימון בשיטה זו מתייחס לגוף כולו ולפעולות היסודיות ביותר, כגון: ישיבה, עמידה, קימה, הליכה, יציבה, תחושת מיקום, אוריינטציה מרחבית ונשימה (שם, שם). ה"שיטה" בפלדנקרייז היא שיפור היכולת התנועתית של האדם, כאשר עקרון העל הוא פיתוח תודעה הרמונית בין הגוף לנפש.
שתי הדוגמאות מראות שיטות שונות, המבוססות על גישות שונות כאשר המטרה היא אחת – שיפור הגוף. למרות זאת ניתן לומר כי שתי השיטות מתבססות על גישה משותפת של ראייה הוליסטית של הגוף.
בדרך כלל שיטה משתמשת בטכניקה מסוימת להשגת מטרותיה. טכניקה היא היישום בפועל של הרעיון והיא מוגדרת וספציפית. לפי המילון טכניקה היא:
"שיטה מסוימת לבצע פעולה או עבודה כלשהי, בדרך כלל שיטה הדורשת מיומנות מקצועית מיוחדת. 2. יכולת ביצוע, מיומנות בתחום מקצוע מסוים (באומנות, בספורט וכדו'), לרוב מיומנות הנרכשת באמצעות תרגול ואימון."
(שויקה, 1997: 739)
לפי ההגדרה, ניתן להבין כי ההבדלים בין המושגים "גישה", "שיטה" ו-"טכניקה" עמומים מעט. עצם העובדה כי המושג "טכניקה" הוגדר באמצעות המושג "שיטה" מצביעה על עמימות זו. העמימות נראית גם במקורות מסוימים בהם מכונות שיטות כטכניקות ולהיפך (כמו "שיטת אלכסנדר" המופיעה לעיתים גם כ-"טכניקת אלכסנדר"). אם זאת, חלקה השני של ההגדרה המילונית מצביע על ההבחנה המתבקשת בין טכניקה לשיטה והיא המעשיות. טכניקה היא הביצוע, המעשה עצמו המוביל לתוצאה.
אם ננסה לדרג את שלושת המושגים בין הרעיוני ביותר למעשי ביותר נראה כי "גישה" מתייחסת בעיקר לרעיון ולמחשבה, "שיטה" מתייחסת הן לרעיון והן לביצוע ו"טכניקה היא הביצוע. כך, יכולות להיות שיטות שונות המתבססות על אותה הגישה, וטכניקות שונות שמקורן בשיטה אחת. בבלט הקלאסי, לדוגמה, קיים מקרה הפוך בו ישנן שיטות שונות לאותה הטכניקה. מערך התרגילים הידוע של טכניקת הבלט, נלמד בשיטות שונות כמו: וגאנובה, צ'יקטי וכדו'.
