דלג לתוכן המרכזי
050-8264905‬

ארבעת חוקי היסוד של הבלט הקלאסי

מאת דינה שמואלי

כמו בשפה המדוברת, בה קיימות אותיות המרכיבות מילים, אשר מרכיבים משפטים בעלי הגיון, כך הבלט מורכב מחומרי-תנועה ותנוחה, אשר בחיבורים בניהם יוצרים הגיון תנועתי. בשפה המדוברת ישנם עיצורים, הברות, מילים, משפטים, פסקאות וסיפור (או מאמר וכו'). בשפת הבלט קיימים אלמנטים גופניים המורכבים מפוזיציות רגליים וזרועות, ומצבי גוף המייצרים שפה של תנועה ותנוחה בחלל. בשפה המדוברת יש קצב דיבור, אינטונציה ומבטא, המקבלים פירוש ע"י השומע. גם בשפת הבלט המהירות קובעת את משמעות המשפט התנועתי. הדיוק בביצוע תוך שמירה על חוקי השפה הקלאסית, יהווה את הדיקציה הברורה. היכולת האישית של הרוקד, מבחינה פיסיולוגית ומבחינת נתוני ביטוי אמנותי, יביאו לידי ביטוי את הסגנון האישי (parol), כפי שבשפה המדוברת רמת הדיקציה, וצליל הקול קובעים את הסגנון האישי של הדובר.

ארבעת חוקי היסוד בכל האסכולות של הבלט הקלאסי, אשר התפתחו במהלך ההיסטוריה, מתקיימים תוך כדי ביצוע כל התנועות והתנוחות. חוקים אלה אינם מתקיימים בזרם של הבלט הרומנטי או ניאו קלאסי, אלא בקלאסי הטהור בלבד.

  1. כל תנועה ותנוחה מבוססת על מנח גו בו קיימת הקבלה בין ארבע נקודות: שתי הכתפיים ושני צידי האגן (ilium crest). נקודות אלה נמצאות תמיד בקווים מקבילים ביחס לחזית כלפיה פועל הרוקד בחלל. יחד עם זאת בשעת ביצוע כפיפות גוף, מופרת ההקבלה בין הכתפיים לאגן הירכיים, אך תשמר ההקבלה ביחס לחזית הספציפית.

  1. כל תנועה ותנוחה של הרגליים תתבצע תוך רוטציה אקסטרנית מרבית של מפרקי הירך. כלומר, המראה יהיה תמיד כאילו הברכיים פונות לצדדים ביחס לחזית, ולא לפנים, כמו כן כפות הרגליים, אשר יוצבו במקביל לפיקות הברכיים, יפנו לצדדים בהתאם. בחוק יסוד זה בא לידי ביטוי המבנה האנטומי הייחודי לכל רוקד/ת, באשר יכולת הפנייה המקסימאלית של מפרקי הירך הנה יכולת שונה אצל כל מבצע/ת. על המבצע להיות מודע ולהקפיד על ביצוע המותאם ליכולתו האישית.

  1. בכל שלבי הביצוע של תנועות הבלט, יהיה גב הרוקד/ת רחב וארוך באופן מקסימלי. אין כווצי שכמות או קיצור אורך עמוד השדרה. לשם כך יש לשאוף תמיד להרחקת הראש מעצם הזנב, והרחבת הגב תוך נשימה חופשית שמתבצעת לצידי הגוף.

  2. א. בכל רגע בו אין משקל על רגל אחת או על שתי הרגליים (כמו בקפיצה), מיד מתארכת כף הרגל למצב של "פוינט" (דורסי פלקשין).

ב. בכל שלב בו מתבצע ה"פוינט", לא יושם משקל על הרגל, גם אם היא נוגעת ברצפה. חלק זה של חוק מספר 4 נכון במקרה שעובדים ללא נעלי אצבעות. עם נעלי אצבע יש אפשרות לעלות עם משקל הגוף על ה"פוינט".

חוקי השפה נוספים, אינם חוקי יסוד, והנם מופרים מידי פעם בהתאם לצרכי תחביר שונים וטעם אסתטי שונה אצל כל מורה ואסכולה.

תנועות ותנוחות הזרועות יבוצעו תמיד בריחוק מגוף הרקדן. כמו כן המסלול יהיה תמיד מעט לפני הגוף, ולא לממש לצידי הגוף ומעל לקודקוד. לצורך הבהרה ועזרה ביישום נכון, אפשר להנחות את הלומד/ת להביט קדימה, ובכל שלב להשאיר את הזרועות בעמדה בה יוכל לקלוט את קצות האצבעות בתוך טווח הראייה של גלגל העין, ללא הסבת האישונים מהמרכז. תחנות המעבר בין הפוזיציות השונות של הזרועות, משתנות במעט בין אסכולה לאסכולה, ובין מורה למורה. ישנם המעדיפים את הזרועות במיקום נמוך יותר, וישנם שמעדיפים אותן במיקום גבוה יותר. אך תמיד יהיו הזרועות מעט לפני הגוף, ומתחת לגובה הכתפיים בפוזיציות הראשונה, השנייה והשלישית. שמות פוזיציות הזרועות משתנה לפי האסכולות השונות, אך העיקרון הבסיסי נשמר.

צור קשר