סמינר הקיבוצים

שתי גישות עיקריות רווחות היום בעולם המקצועי של הוראת הבלט הקלאסי.

א. הגישה האחת רואה את שיעור הבלט כאילו היה תרגול למופע, או מופע בפני עצמו. בשיעורים אלה שמים דגש על הביטוי הסגנוני, על המחשבה הנוסטלגית והרומנטית של הבלט, ועל הסגנון כערך אסתטי מוביל ומרכזי.

ברוב המקרים ערך אסתטי זה תואם את הערכים האסתטיים של תחילת המאה העשרים עד אמצע המאה העשרים באירופה. הערכים האסתטיים של הבלט השתנתו לאורך שנות ההיסטוריה. אילו היו מפנים את המבט למאה ה –17 או ה-18, היו הדרישות האסתטיות אחרות לחלוטין מאלה שמלמדים כיום.

ב) הגישה השניה, רואה בשיעורי הבלט יסוד מארגן, שאפשר דרכו ללמוד ולשפר מודעות גוף, יציבה, מרחב אישי ומרחב כללי, מוסיקליות, יכולת ריקודית במובן פיסיולוגי ובמובן קוגניטיבי.

הטבלה המוצגת כאן מתארת את שתי הגישות זו ליד זו, ומציגה את עיקרי הדברים.

גישתי, התואמת את הגישה הרואה בבלט יסוד מארגן ואמצעי חינוכי, רואה בבלט תחום של תנועה. ריקוד הוא תנועה גם כשהוא ריקוד בסגנון מסוים, כמו הבלט הקלאסי. אם נתייחס לבלט כתנועה, נוכל להשתחרר מההתנהגות הסטריאוטיפית של המנסים לרקוד בלט.

התנועה המנייריסטית אינה הבלט, אלא חיקוי חיצוני וסטריאוטיפי שלו. אם אנו רוצים לבצע תנועות וריקוד קלאסי, עלינו להתייחס אל מה שאנחנו מבצעים באופן ענייני ולא סנטימנטאלי. הבלט הנו קודם כל תנועה שאינה פשוטה ואינה ספונטאנית. יחד עם זה הדרישות של הבלט תואמות יכולות אנטומיות טבעיות ומדויקות להפליא (מלבד העלייה על נעלי אצבע, בה כף הרגל נתמכת בנעל מיוחדת).

מהן הדרישות הבסיסיות של הבלט הקלאסי, אותן יש לבצע תמיד, בכל אסכולה בה רוקדים? ארבעה חוקי יסוד מתקיימים בכל תנועה ותנוחה, ויש להקפיד עליהם בכל תנועה ותנוחה:

1. ארבע נקודות תמיד קדימה. קו הכתפיים וקו האגן יפנו לאותה חזית.

3. הגו יהיה תמיד ארוך ורחב באופן מלא.

אף שכללים אלה מקורם בתפיסה אסתטית, אין במקור כל דרישה לביצוע שחורג מהיכולת האישית של כל מבצע. אין דרישה לזווית מסוימת או לגודל כמותי של ביצוע. הדרישה המוכרת של מורים לעמידות מוצא, ולתנועות עם זווית פתיחה של °180 במפרקי הירך, נובעת מתפיסה הקשורה לגישה הראשונה אותה הצגתי בתחילת המאמר, ואינה מתחשבת ביכולת האישית והייחודית של הרוקד.

לאורך השנים אימצתי וגייסתי לעזרתי בהוראה, רעיונות שונים שאינם קשורים בהכרח לבלט הקלאסי, אך עוסקים בשיפור וייעול התנועה האנושית לצרכים שונים, ובעיקר לשיפור הבריאות. הרעיונות העיקריים בהם אני משתמשת כדי להסביר ולקדם את תלמידי בכל גיל ובכל מבנה ויכולת, הם הרעיונות הטמונים בטכניקת אלכסנדר ובשיטת פלדנקרייז. פה ושם אני נתמכת ברעיונות אחרים, כגון שימוש בדמיון לפתרון בעיות ולהשגת תוצאות טובות יותר.

שיטות תנועה כגון שיטת פלדנקרייז וטכניקת אלכסנדר, יכולות לעזור לרוקדים בלט, בהבנת הביצוע הנכון של הטכניקה, תוך מודעות לגוף הייחודי של המבצע, ולייעול תנועתו.

דמיינו שאתם ממלצרים, אבל במקום מגש קטן עם כוס קפה ועוגה, יש לכם על הראש מגש גדול וכבד, עמוס צלחות מלאות מנות ראשונות, מנות עיקריות, מרק. אתם לא מיומנים בנשיאת מגש על הראש. המגש כבד... אתם רוצים מאד להצליח להגיע בשלום לשולחן, יודעים שהוא עלול ליפול כל רגע... וזה יהיה כשלון גדול עבורכם...

תוך כדי הדמיה, הניחו כף יד על העורף.

עכשיו השאירו את היד, ודמיינו שאני לוקחת מכם את המגש מעל הראש. אין יותר מגש על הראש. הראש שלכם הופך להיות בלון קל מלא הליום. הצוואר שלכם הוא חוט דק גמיש וחזק. הבלון עולה ועולה בריחוף קל. לאט לאט הוא עולה ומושך אחריו את כל גופכם.

האם חל שינוי באחזקת שרירי העורף? מהן ההשפעות בהן חשתם באזורים השונים של הגוף?

תרגיל זה בא להמחיש שכפי שאנחנו חושבים ומדמיינים, כך פועל הגוף ופועלים השרירים. לא באמת היה לכם מגש על הראש, רק דמיינתם אותו. ובכל זאת השרירים פעלו כאילו יש מגש. באותו אופן קורה שאנחנו מדמיינים שהתנועה או התרגיל בבלט מאד קשים ומאמצים, ואז הגוף מתגייס למאמץ, גם אם הדבר קל הרבה יותר. מאמץ מיותר זה עוצר את ההתקדמות ומעוות את התנועה.

טכניקת אלכסנדר מלמדת ש"עזיבת הגוף" הנו תנאי הכרחי לארגונו על פי מבנהו האמיתי שתלוי במבנה השלד. על פי אלכסנדר, ברגע שלומדים לעזוב את התפיסה השרירית המיותרת בעורף, נפתחת הדרך לנשימה טובה יותר, הרחבת בית החזה, הארכת עמוד השדרה והתרחבות הגב, אשר מאפשר צמיחה טובה וחיזוק שרירי היציבה התומכים בשלד.

בשעה ששרירי היציבה תומכים בשלד, שרירי התנועה מתפנים לתנועה פונקציונלית ויעילה. בטכניקת אלכסנדר לומדים לרכז את המחשבה ב"עזיבת הגוף", לא במובן קריסה, אלא במובן שחרור וארגון כווני תנועת האיברים. אם עוזבים את הגוף, וחושבים על שליחת אברי הגוף לכוון מסוים בחלל, מתקיימת תגובה של הגוף למחשבה זו, והוא נע לשם ללא מאמץ.

עקרונות שיטת פלדנקרייז, הרלוונטיים לנושא - ביצוע תנועה בסיסית שוב ושוב, וללא מאמץ, תביא לשיפור היכולת התנועתית.

פלדנקרייז מציע: "אל תנסה לעשות את התנועה יותר טוב, יותר חזק, יותר יפה. פשוט תעשה אותה שוב ושוב, באופן הפשוט". כלומר התרגול והביצוע שוב ושוב הם שמשפרים את היכולת, ולאו דווקא המאמץ השרירי המיותר. פלדנקרייז מתאר כ"דחיקת יתד מרובע לחור עגול", את מאמצי הסרק לעשות משהו שאינו מתאים לך.

שתי הגישות, שיטת פלדנקרייז וטכניקת אלכסנדר, מתאימות לשיעורי הבלט, ועוזרות לתלמידים להתקדם.

ככל שאני חוקרת יותר ויותר את שפת הבלט, אני רואה שהדעה שהוא כפייתי ומלאכותי אינה נכונה. לא הבלט הוא כפייתי, אלא המורים לבלט, שמשתמשים בשפה באופן שגוי, הם הכפייתיים. לדוגמה: בשום מקום בכתובים, לא נדרשת רוטציה של מפרקי הירך, בזוית של ° 90 החוצה בכל רגל. מה שנדרש זה רוטציה מקסימלית, ויש לפרש זאת: על פי היכולת האישית של המבצע.

פוזיציה ראשונה ופוזיציה חמישית הן מצבים של כפות הרגליים, המתייחסים להצמדת העקבים ולמגע עקב רגל אחת בנקודה מסוימת ברגל השניה. אין התייחסות לכמות הרוטציה של מפרקי הירך, אלא שתקוים רוטציה מקסימלית. זה אומר אישית! התפיסה שבעמידה חמישית יש לקרב את כפות הרגליים ולהצמידן באופן שרירותי, היא שגויה. טעות זו נובעת מחוסר הבנה של השפה, ומבט שטחי ברישומים ושרטוטים המראים מצב של זווית מקסימלית תיאורטית.

טעויות והוראה שגויה נוצרות כתוצאה מידע שטחי והעברה אוטומטית של הטכניקה ממורה לתלמיד, ללא מחשבה נוספת, ללא חקר השפה על מקורותיה וקורותיה לאורך ההיסטוריה, וללא חשיבה אינטגרטיבית של גורמים שונים המעורבים בביצוע הבלט. גורמים כגון: אנטומיה, פסיכולוגיה, ותורות חשובות כגון פלדנקרייז, אלכסנדר, ועוד רבים.

רבים המורים לבלט המנתקים את הבלט הקלאסי ממדעי האדם ומדעי החינוך, ומתייחסים לתחום זה כאל דבר יוצא דופן. אך לא כך הוא. כל תנועה ותנוחה מבוססת על יכולות אנושיות טבעיות ונכונות של גוף האדם. אין אפילו תנועה אחת שבנויה נגד הטבע ונגד היכולת האנושית. ואמר פלדנקרייז: כל תנועה שהיא אפשרית, היא טובה ורצוי לעשותה.

הקומבינציות השונות, ההצלבות ושמירה על הכללים, תורמות לחיזוק היכולת הקוגניטיבית והקואורדינטיבית, ומאתגרות את הרוקדים. קלרה הנפורד, בספרה חוכמה בתנועה, כותבת על היתרון שבתנועות ההצלבה, ליכולת הקוגניטיבית.

התקדמות הידע במדעי האדם צריכה להיות נר לרגלי המורים לבלט, כדי שיוכלו להביא ילדים ואנשים רבים ללמוד את הבלט לתועלתם האישית, להנאתם, לצמיחתם הנכונה, וליעילות התנועתית שלהם. אלה הבנויים להתפתח להיות רקדנים מקצועיים, יזכו מהוראה כזאת להיות רקדנים בעלי יכולת טכנית מצוינת, ולשמירה מפגיעות מקצועיות.