דלג לתוכן המרכזי
050-8264905‬

רשמים מביקור בג'וליארד

מאת: דינה חינקיס

בביקורי האחרון בניו יורק, פברואר 2005, כמו בביקורים הקודמים, התארחתי בבית הספר ג'וליארד (Julliard). המנהל האמנותי לארי רודס (Larry Rhodes)" קיבל את פני בחמימות, כדרכו. גם הפעם הוזמנתי לצפות בשיעורי בלט. הפעם בחרתי בשני שיעורים. האחד שיעור בלט של רקדנים הלומדים בג'וליארד שנה ראשונה, אותו לימדה אנדרה קורבינו (Andra Corvino), והשני שיעור בהנחייתו של לרי רודס עצמו, לרקדנים שבחרו במסלול ריקוד ללא נעלי אצבעות.

צפיתי בשני שיעורים אלה, ובקודמים להם, בעניין מקצועי רב. זיהיתי קשר עמוק וברור לדרכי ההוראה שלי ולחשיבה הכללית המנחה אותי בהוראה לאורך שנים רבות. הדבר לא הפתיע אותי, אך שימח אותי שוב. הידיעה שבבית ספר כל כך ותיק ומפואר בהישגיו, נוקטים בגישה בה אני מאמינה ומלמדת שנים רבות ילדים בסטודיו הפרטי ופרחי הוראה בסמינר הקיבוצים ובמכללת אורות ישראל, מחזקת, תומכת ומעודדת.

אנדרה קורבינו, בתו של המורה אלפרדו קורבינו (Alfredo Corvino) שהתמחה בשיטת צ'יקטי, מושפעת מסגנון צ'יקטי, אם כי בוחרת להיות חופשית מהרכבת התרגילים בהתאם לסילבוס של צ"קטי. הרעיון המוביל אותה בהנחיית השיעורים יוצא מתוך הבנת תפקוד יעיל של הגוף, והבנה מעמיקה של הטכניקה ככלי הבונה את יכולתו של הרקדן ולאו דווקא כבניית סגנון ספציפי.

התבוננתי בתשומת לב לתפקוד הרקדנים בעת השיעור. יכולתי להבחין שכל הרקדנים משתמשים בברכיים באופן חופשי ואינם מותחים את הברך או נשענים על הרצועות, כפי שאפשר לראות בשיעורי בלט בשיטת וגונובה (Vaganova). בזמן עמידה על רגל "ישרה" אין הברכיים כפופות ואין הן מתוחות אלא ארוכות וממוקמות על קו הרצף בין הירך לשוק. בשיחה עם אנדרה לאחר השיעור ביטאה את אמונתה בנושא לדעתה הברך צריכה להיות בקו אנך ואין להישען על הרצועות ולדחוף את הברך לאחור.

ידוע שבאסכולה של וגאנובה יש דרישה ועידוד ליישור הרגל עד סוף תנועת המפרק, ואף לנעילתה. וגאנובה חיבבה את הקו הקשתי הנוצר מתוך ביצוע hyper extention במפרק הברך, וכף רגל במצב של point הנוטה לכוון הבוהן הקטנה. הטכניקה אותה פיתחה שרתה את הסגנון האסטתי הספציפי של התקופה והתרבות המקומית של רוסיה.

צ'יקטי, לעומת זאת, נהג להנחות את הרקדנים ליישור הרגל עד מצב של כיפוף קל של הברכיים. עדויות על דרישות אלה כתובות בספרות המקצועית, ומתארות התפתחות של טכניקה בעלת עצמה של זריזות וקלות תנועה. הפרוש המעשי של דרישות אלה אינו ברור לגמרי, וניתן לפרוש אישי של כל מורה על פי הבנתו.

אבחנה נוספת אצל הרקדנים בשיעורה של אנדרה הייתה שתחתית האגן תמיד כוונה באופן מקביל לרצפה. בעת ביצוע תנועות כגון passé ; developpe a la second ; arabesque ישמר מנח האגן מקביל לרצפה.

קיימת שמירה מודעת של מנח האגן באופן שהוא מכוון קדימה גם כשהרגל עולה לאחור למצב של arabesque או attitude, וכן ה - point מכוון בהמשך לקו השוק. כלומר היחס בין אברי הגוף הנעים בכוונים שונים, נשמר תוך שמירת ערכי הקו הקלאסי הנקי, הפשוט והיעיל, במקום הקו המאולץ והשקרי, המזיק לתפקוד התקין של המפרקים.

השיעור התחיל בתרגיל חימום אחד, מאחר והרקדנים כבר חיממו את עצמם באופן אישי כחצי שעה לפני תחילת השיעור. תרגיל ה plie היה פשוט במבנהו, וכלל grand plie רק מעמידה ראשונה ומעמידה שניה, עם הרבה port de bras לכוונים המקובלים. הגוף משוחרר ונמתח ומתארך באופן מלא.

נושא ה grand plie מעמידה רביעית שנוי במחלוקת בגישות השונות. אני מאמינה ש grand plie ברביעית אינו יכול להתבצע ללא גרימת נזק לרצועות הברכיים, גם אם הנזק אינו מורגש מיידית, כי הוא נזק מצטבר. לכן מזה שנים רבות שאינני מורה על ביצוע התנועה אלא בdemi plie בלבד. את תנועת ה grand plie מעמידה חמישית אני מתרגלת פעם אחת בלבד, מאחר ולעיתים תנועה זו פותחת את תרגיל ה adajio באמצע.

אנדרה משתמשת בדימויים ובהסברים מתחום האנטומיה, ונעזרת גם במגע ידה. בשיחה שלאחר השיעור נגעתי בנושא המגע הפיסי. שמתי לב שבשיעורים פתוחים בניו יורק לא ראיתי את המורים נוגעים בתלמידיהם. לדבריה הדבר הפך להיות אבסורד בחברה האמריקאית, מאחר ויש חשש לתביעות משפטיות שקשורות לניצול מיני של מורים את תלמידיהם. לדבריה אי אפשר ללמד באופן מלא ללא מגע יד. בג'וליארד לומדים צעירים השואפים להיות רקדנים מקצועיים, ואיש אינו חושב שלמורים יש אינטרס מיני. עליהם לקבל את הטיפול המלא והטוב ביותר. ובכל זאת כל מורה קיבל חוברת הסברה בנושא.

אני מסכימה לדעתה. לימוד הבלט נחווה באופן מלא ושלם יותר בשעה שאמצעי ההוראה משולבים בהדגמה טובה, הסבר מילולי (אנטומי, פיסיולוגי, או שימוש בדימויים), וכן מגע היד המיומנת, המכוונת את חלקי הגוף של הרוקד.

התרגילים באמצע לא היו מסובכים במיוחד, אבל היה בהם תחכום קטן שאפשר היה להתרכז בו בעת הביצוע. אנדרה התמקדה בתרגילים בהם תפניות גוף תכופות ומהירות, בזוית של 90 מעלות ביחס לקהל. "שיהיה ברור מה הם הכוונים" אמרה לרקדנים בהערותיה לגבי תרגיל עם תפניות חדות.

בתרגיל pirouette en dehors מעמידה רביעית, אשר בסיומו נשלחת הרגל לכוון second, אמרה: "this is release" והתכוונה להושטת הרגל בשחרור הצידה. התרגילים ומשפטי התנועה באמצע התחילו פעם מימין ופעם משמאל. רעיון זה התחלתי ליישם בשיעוריי לאחר שראיתי את לארי רודס מיישם אותו במהלך קורסי הקיץ שהעביר בבת דור.

שיעור הבלט של לארי רודס התאפיין בנינוחות, רצינות, שקט וריכוז. את התרגיל הוא "מדבר" עם מקצב שיובן לתלמידים ולפסנתרן המלווה. הוא נוקט בנימה רגועה, ללא הרמת הקול וללא דרבון הרקדנים. אין הוא סופר את המוסיקה ואינו "עוזר" לתלמידיו לעמוד בקצב. הוא סומך עליהם, והם צריכים להקשיב ולהתחבר למוסיקה. בסוף התרגיל הוא מעיר ומאיר כל מה שברצונו להדגיש ולתקן.

משפטי התנועה זורמים והגיוניים. יש תחושה של תנועה אורגנית. חלק מאד דומיננטי בשיעוריו (זכור היטב גם מהעבר) הוא הואלס. הרבה זרימה עם balance וואלס עם pique ועם pirouettes בתנועה בחלל. תחושה מאד נעימה של תנועה במרחב הזורמת בקלילות תוך כדי שינויי כוון.

"Just drop it " אמר לארי לרקדן שכתפיו התרוממו מתוך מאמץ מוגבר בעת הרמת הזרועות לפוזיציה חמישית. הוא לא אמר להוריד אלא לעזוב כדי שיצנחו למקומם. ביטוי מילולי זה מביא את הרקדנים לשחרור הכתפיים וצניחתם למקומם הטבעי, מבלי לקצר את הגב ומבלי ללחוץ את השרירים הזוקפים.

בקפיצות ה changement הסביר שבעת הקפיצה חילוף הרגליים נעשה דרך פוזיציה ראשונה, כשאצבעות כפות הרגליים מחליפות את מיקום העקבים. גם אני בדעה שאין צורך לפתוח את הפוזיציה בזמן הניתור, או להדק לחמישית באוויר. הרחקה או קירוב שייכים לקפיצה אחרת ואין ליישם אותה בקפיצה זו.

סיכום מתוך התעניינות מאד ממוקדת הבנתי שבבית הספר הזה נהוגה שיטת הוראת הבלט הקלאסי, התואמת מאד את גישתי מזה שנים רבות. לא הופתעתי, מאחר ואת לרי רודס הכרתי עוד מהתקופה בה הגיע לישראל במטרה להעביר קורסי קיץ באולפן בת דור.

כבר אז הרגשתי קרבה גדולה לרעיון הריקודי אותו הוא מעביר בשיעוריו, ומיד יצרתי אתו שיח על נושא השחרור בריקוד בכלל ובבלט הקלאסי בפרט. לשמחתי מצאתי עמית למחשבות ולרעיונות, המוביל בגישתו בית ספר חשוב לרקדנים שיזדקקו למיומנות ריקודית רבגונית. לצורך פראקטי זה יש לאמן את הגוף לעבודה חסכונית וליעילות מרבית, לתפיסה מהירה ולביצוע חסר סגנון ספציפי כדי לא להגביל את אפשרות הרקדן להשתלב בכל להקה.

רשמים מביקור בג'וליארד

צור קשר