רשמים מביקור בג'וליארד

אנדרה קורבינו, בתו של המורה אלפרדו קורבינו (Alfredo Corvino) שהתמחה בשיטת צ'יקטי, מושפעת מסגנון צ'יקטי, אם כי בוחרת להיות חופשית מהרכבת התרגילים בהתאם לסילבוס של צ"קטי. הרעיון המוביל אותה בהנחיית השיעורים יוצא מתוך הבנת תפקוד יעיל של הגוף, והבנה מעמיקה של הטכניקה ככלי הבונה את יכולתו של הרקדן ולאו דווקא כבניית סגנון ספציפי.

התבוננתי בתשומת לב לתפקוד הרקדנים בעת השיעור. יכולתי להבחין שכל הרקדנים משתמשים בברכיים באופן חופשי ואינם מותחים את הברך או נשענים על הרצועות, כפי שאפשר לראות בשיעורי בלט בשיטת וגונובה (Vaganova). בזמן עמידה על רגל "ישרה" אין הברכיים כפופות ואין הן מתוחות אלא ארוכות וממוקמות על קו הרצף בין הירך לשוק. בשיחה עם אנדרה לאחר השיעור ביטאה את אמונתה בנושא לדעתה הברך צריכה להיות בקו אנך ואין להישען על הרצועות ולדחוף את הברך לאחור.

ידוע שבאסכולה של וגאנובה יש דרישה ועידוד ליישור הרגל עד סוף תנועת המפרק, ואף לנעילתה. וגאנובה חיבבה את הקו הקשתי הנוצר מתוך ביצוע hyper extention במפרק הברך, וכף רגל במצב של point הנוטה לכוון הבוהן הקטנה. הטכניקה אותה פיתחה שרתה את הסגנון האסטתי הספציפי של התקופה והתרבות המקומית של רוסיה.

אבחנה נוספת אצל הרקדנים בשיעורה של אנדרה הייתה שתחתית האגן תמיד כוונה באופן מקביל לרצפה. בעת ביצוע תנועות כגון passé ; developpe a la second ; arabesque ישמר מנח האגן מקביל לרצפה.

קיימת שמירה מודעת של מנח האגן באופן שהוא מכוון קדימה גם כשהרגל עולה לאחור למצב של arabesque או attitude, וכן ה - point מכוון בהמשך לקו השוק. כלומר היחס בין אברי הגוף הנעים בכוונים שונים, נשמר תוך שמירת ערכי הקו הקלאסי הנקי, הפשוט והיעיל, במקום הקו המאולץ והשקרי, המזיק לתפקוד התקין של המפרקים.

השיעור התחיל בתרגיל חימום אחד, מאחר והרקדנים כבר חיממו את עצמם באופן אישי כחצי שעה לפני תחילת השיעור. תרגיל ה plie היה פשוט במבנהו, וכלל grand plie רק מעמידה ראשונה ומעמידה שניה, עם הרבה port de bras לכוונים המקובלים. הגוף משוחרר ונמתח ומתארך באופן מלא.

נושא ה grand plie מעמידה רביעית שנוי במחלוקת בגישות השונות. אני מאמינה ש grand plie ברביעית אינו יכול להתבצע ללא גרימת נזק לרצועות הברכיים, גם אם הנזק אינו מורגש מיידית, כי הוא נזק מצטבר. לכן מזה שנים רבות שאינני מורה על ביצוע התנועה אלא בdemi plie בלבד. את תנועת ה grand plie מעמידה חמישית אני מתרגלת פעם אחת בלבד, מאחר ולעיתים תנועה זו פותחת את תרגיל ה adajio באמצע.

בתרגיל pirouette en dehors מעמידה רביעית, אשר בסיומו נשלחת הרגל לכוון second, אמרה: "this is release" והתכוונה להושטת הרגל בשחרור הצידה. התרגילים ומשפטי התנועה באמצע התחילו פעם מימין ופעם משמאל. רעיון זה התחלתי ליישם בשיעוריי לאחר שראיתי את לארי רודס מיישם אותו במהלך קורסי הקיץ שהעביר בבת דור.

משפטי התנועה זורמים והגיוניים. יש תחושה של תנועה אורגנית. חלק מאד דומיננטי בשיעוריו (זכור היטב גם מהעבר) הוא הואלס. הרבה זרימה עם balance וואלס עם pique ועם pirouettes בתנועה בחלל. תחושה מאד נעימה של תנועה במרחב הזורמת בקלילות תוך כדי שינויי כוון.

"Just drop it " אמר לארי לרקדן שכתפיו התרוממו מתוך מאמץ מוגבר בעת הרמת הזרועות לפוזיציה חמישית. הוא לא אמר להוריד אלא לעזוב כדי שיצנחו למקומם. ביטוי מילולי זה מביא את הרקדנים לשחרור הכתפיים וצניחתם למקומם הטבעי, מבלי לקצר את הגב ומבלי ללחוץ את השרירים הזוקפים.

בקפיצות ה changement הסביר שבעת הקפיצה חילוף הרגליים נעשה דרך פוזיציה ראשונה, כשאצבעות כפות הרגליים מחליפות את מיקום העקבים. גם אני בדעה שאין צורך לפתוח את הפוזיציה בזמן הניתור, או להדק לחמישית באוויר. הרחקה או קירוב שייכים לקפיצה אחרת ואין ליישם אותה בקפיצה זו.

כבר אז הרגשתי קרבה גדולה לרעיון הריקודי אותו הוא מעביר בשיעוריו, ומיד יצרתי אתו שיח על נושא השחרור בריקוד בכלל ובבלט הקלאסי בפרט. לשמחתי מצאתי עמית למחשבות ולרעיונות, המוביל בגישתו בית ספר חשוב לרקדנים שיזדקקו למיומנות ריקודית רבגונית. לצורך פראקטי זה יש לאמן את הגוף לעבודה חסכונית וליעילות מרבית, לתפיסה מהירה ולביצוע חסר סגנון ספציפי כדי לא להגביל את אפשרות הרקדן להשתלב בכל להקה.