תהליכים ויזואליים שמיעתיים ותיכנון תנועה

מאת: נורית כלב

עד גיל 7 לומד הילד לארגן את המידע התחושתי שהוא קולט. התינוק רואה שומע וחש אך אינו יכול עדיין לארגן את המידע :
מה המרחק לחפץ המסוים?
מה הרעש שהוא שומע?
איזו צורה יש לצעצוע?
ככל שהוא מתנסה הוא לומד לארגן במוחו את המידע. הוא לומד מהניסיון, מהתחושה שאותה הוא חווה בפעולה מסוימת. בתחילה הוא לומד לפתח את החושים שנותנים לו מידע על גופו ויחסו לכוח המשיכה. מכאן הוא מפתח את הראיה והשמיעה שאומרים לו את היחס שבין העצמים לגופו,( קרוב או רחוק).
הרעיונות שלנו, המושגים שלנו, מתפתחים מהתנסויות תחושתיות ותנועה.כשיש קושי במערכות התחושה, בתגובות התחושתיות, בעיבוד תחושות, או שיש קשיים מוטוריים,יחסרו לילד אלפי ההתנסויות שגורמות להתפתחות הרעיונות. יתכן וחלק מהמידע התחושתי לא יגיע אליו בגלל חוסר תחושה באחת מהמערכות. אולי המידע שהגיע הוא מעוות ולא נכון.

בעיות מוטוריות גורמות להגבלת התנסויות. בעיות בעיבוד מידע חזותי עלולות לגרום לכך שהילד אינו מסוגל לשמור בזיכרון את מה שהוא רואה, אינו זוכר את מה שלא נמצא לפניו, לכן הוא גם לא יכול לדמיין. אם יש לו בעיה בעיבוד שמיעתי, יהיה לו קושי לקשור בין המילה לעצם.
לכן בטיפול יש צורך לקשור את המילה והרעיון לרצון ולכוונה. וכל עוד שנעבוד על הדברים שבהם הילד מעונין ושיש לו רגש כלפיהם, נעזור לו לעבור לעולם דימיוני.
כשאנו מסתכלים על הילד עלינו לראות:
את תגובותיו התחושתיות.
עיבוד ותיכנון תנועתי.
איך הוא מתייחס לאנשים.
איך הוא מצליח לבטא רעיונות ורצונות.
איך הוא חושב ומנווט את רגשותיו.
לילד עם צרכים מיוחדים תהיה בעיה באחד מהדברים הנ"ל.

ילד שיש לו קושי בקליטת מידע שמיעתי, אינו מגיב לקריאת הוריו, גורם להם להרגיש דחויים, וכך לאט הם מפסיקים לקרוא לו. יש לו קושי לארגן סימנים שמיעתיים לתבנית מאורגנת ומובנת. הוא אינו יכול להבין את הנאמר לו, וע"י כך יוצר אצל האחרים כעס שמביא להסתבכות מערכת היחסים בין הילד והסביבה.
ילד שיש לו רגישות יתר לצלילים, יתכן ויש לו קושי לתרגם מידע קולי, לכן הדיבור מסביבו מבלבל אותו ויוצר אצלו תחושה פיסית ורגשית לא נוחה, הוא יסתגר כאמצעי הגנה , יתכן ויהיה לו קושי בתרגום דיבור, הוא יגיב באיטיות להוראות, או יתבלבל בגללן. הוא יהיה בקרבת אחרים אך ימנע מיחסי גומלין שמחזקים גדילה קוגנטיבית. אם לילד כזה יש גם בעיות בתכנון תנועה, הוא יוגדר כמפגר או בעל עיכוב התפתחות.

תפיסה חזותית
התפיסה החזותית כוללת יותר מאשר להסתכל על משהו. העיניים צריכות להתמקד ולהחזיק קבוע את תמונת העצם. הצוואר צריך להחזיק את הראש יציב, אחרת הכל יראה מטושטש. המוח צריך לאחד שלוש תחושות:
תחושת כובד ותנועה( אוזן פנימית)
תחושת שרירי העין.
ותחושת השרירים בצוואר.
דרך תהליך זה לומד הילד להחזיק את התמונה ברורה אפילו כשגופו מתנועע. זה עוזר לו גם לאזן את גופו ואת תנועותיו. קליטה חזותית עוזרת לנו ליצור דימויים, וזה תהליך חשוב של החשיבה, של אירגון וראיה כוללנית. בלי יכולת זאת, הילד מוסח בקלות או הולך לאיבוד בפרטים קטנים,יכולת החשיבה המופשטת מושפעת וכן פתרון בעיות. היכולת לדמיין מרגיעה : "הנה אימא תגיע", הילד שאינו יכול לדמיין יסבול מפחד פרידה מוגזם, כי כשאימו יוצאת מהחדר היא לא תחזור. יתכן ולילד כזה תהיה בעיה בחשיבה מופשטת, למשל, לזכור חפץ שאינו נמצא, או לקשור שני רעיונות, או לימוד שפה.

תהליכים ויזואליים מרחביים-
האם הילד יכול להבחין ולפענח מידע ויזואלי?
האם הילד מסדר את צעצועיו במקום הנכון?
מה שייך למה?
האם הוא יכול להתאים צורה לפאזל?
האם הוא מוצא אותך במקום זר?
מידע ויזואלי אחראי גם על ההתמצאות המרחב. האם יש לו חוש כיוון? האם הוא יודע את כיוון הבית?
תהליכים ויזואליים הם גם היכולת לזכור איך החפץ נראה גם כשהוא לא בסביבה.
האם הילד יודע לחפש?
יודע מה הוא מחפש?
משחק עם צעצוע קבוע, או משנה ?
אוהב לחקור ולבדוק צעצוע חדש?

המערכת הטקטילית משמשת חלק חשוב בהתפתחות התפיסה החזותית—הדרך בה מתרגם המוח את מה שהעיניים רואות.
ע"י נגיעה בחפצים הילד אוצר בזיכרונו תכונות ויחסים בין עצמים. כשהוא רואה שלולית מים הוא יודע שהיא רטובה ,קרה, והוא יכול להשתעשע בה, כי הוא נגע בשלולית בעבר. כשהילד קטן, הוא נוגע בכל דבר ומסתכל בכל מה שהוא נוגע, זהו הבסיס להתפתחות חזותית. כשהילד נרתע ממגע, הוא אינו מזין את מוחו במידע בסיסי על עצמים, ואיך הם מורגשים. לכן יהיו לו קשיים בניתוח תירגום ואיכסון זכרונות של תחושות מגעיות(טקטיליות).

גם למערכת הווסטיבולרית יש השפעה עמוקה על המיומנויות המוטוריות של העיניים. תפקידה בתהליכים הויזואליים הוא לייצב את המבט ואת שרירי הצוואר.
העיניים רק מצלמות, המערכת הווסטיבולרית אומרת למוח האם הראש בשיפוע, או האם הבסיס מתחתינו נע, כדי שהמוח ידע את היחסים בין עצם ראש וגוף. כוח המשיכה ותחושת התנועה פועלים יחד עם תחושות השרירים והמפרקים ( פרופריוצפטיבי-תחושה עמוקה ) במיוחד מהעיניים והצוואר.
המערכת הווסטיבולרית אחראית גם על היכולת שלנו לשמור שיווי משקל ולייצב את עצמנו. כשאנו מושיטים את ידיינו למשהו, מושכים או דוחפים, הגו והרגליים אמורים להיות יציבים כך שהידיים תוכלנה לנוע בחופשיות וביעילות. כל הגוף צריך לחוש ולנוע בשלמות אחת. דבר זה חשוב למשל כשאנו עובדים ליד שולחן, לילד עם קשיים באינטגרציה במערכת הווסטיבולרית והפרופריוצפטיבית יש קושי בישיבה ליד שולחן, מפני שגופו אינו נע בחופשיות. כי המידע שגזע המוח מקבל אינו מאורגן. התחושות מהשרירים ומהמפרקים מאפשרים למוח להשתמש בקלט הווסטיבולרי ביעילות. אך כשהמידע אינו נכון גם המוח אינו מגיב בצורה הולמת.

חוסר תחושה ווסטיבולרית גורם לעיתים לחוסר התמחות של המוח. הילד מפתח אותן פעילויות בשתי ידיים ובשתי ההמיספרות. וכתוצאה מכך יש חוסר יעילות בפעילויות שונות, למשל דבר זה עלול לגרום לבעיות בדיבור, קריאה כתיבה.
המערכת הווסטיבולרית והפרופריוצפטיבית ( תחושה עמוקה) מנחות את ידיינו בפעילויות לא מוכרות לנו. עלינו להתבונן במה שאנחנו עושים. קואורדינציה טובה של עין יד מנחה את היד בדיוק לאן שהעיניים מנחות את המוח, לאן שהידיים צריכות להגיע. האינפורמציה מהעיניים ו"ההודעות" לידיים אינן מספיקות, המוח צריך אינפורמציה נכונה מהרצפטורים של כוח המשיכה ,התנועה ,השרירים והמפרקים. המוח בנוי לעבוד בשלמות, רק כך הוא יכול לעבוד טוב. אם אינפורמציה מאיזה שהוא חוש פגומה, התוצר הסופי פגום אף הוא.
יכולתינו להתמודד עם מימד החלל ביחס לגופינו צריך להילמד, אם הילד לא למד להכיר כמה שטח יש מסביב לגופו ואיך עליו לנווט את עצמו בחלל, יהיה לו קושי להתמודד עם הסביבה. הקושי שלו יהיה ניכר במיוחד בדרך שבה הוא צובע, כותב, עוקב אחרי פס מצויר, זורק כדור, קושי לעמוד בשורה ולשחק במשחקים.
כל הדברים שאנו רואים אינם מקבלים משמעות אלא אם כן מוחנו יודע היכן האדמה, האם הראש והגוף נעים או נחים.
בגזע המוח ובהמיספרות מתרחש תהליך זה:
הקלט הווסטיבולרי והפרופריוצפטיבי מהעיניים צוואר וגוף וקלט חזותי מתאחדים לתהליך תחושתי אחד. התחושות משרירי הצוואר שמחזיקים את הראש חשובים במיוחד לתהליך זה. הם מתאחדים כדי ליצור "מפה" שבה משתמש הגוף כדי לנווט את עצמו בחלל. בלי מפה זו יהיה לאדם קושי לרוץ בלי להיתקל, לתפוס כדור ולזרוק, או לצייר קו ישר. אחרי שהווסטיבולרי והפרופריוצפטיבי ומידע חזותי מתאחדים בגזע המוח, הם עוברים לחלקים שונים בהמיספרות, לתהליכים יותר מדויקים. תהליך מוחי זה מאפשר לנו לראות נקודה בתוך משטח. זה עוזר לנו להעביר את עינינו מדבר לדבר.

הפרעות בתפיסה חזותית
1) אינו בונה טוב בקוביות.
2) אינו יכול להרכיב פאזל.
3) מהסס לעלות במדרגות, או אבן שפה.
4) קושי במציאת דרך ממקום למקום.
5) אינו אוהב להיות במקומות זרים, כי מפחד ללכת לאיבוד.
6) אינו מצייר טוב.
7) קושי בהבחנה בין השווה והשונה.
8) קושי בראיית דמות על רקע.
9) אינו יכול לכתוב בתוך שורה.
חשיבות רבה יש לכל התירגולים על הבטן, כי אז שרירי הצוואר מעבירים מידע פרופריוצפטיבי רב שמצטרף לתחושות ווסטיבולריות אחרות שעוברות לגזע המוח, וזה עוזר לתפיסה החזותית,לתהליך הקלט החזותי. כמו כן הרצפטורים של כוח המשיכה עוזרים לתהליך זה. לכן יש חשיבות רבה למשל לעבודה על הסקוטר.

סקוטר
בשכיבה על הבטן,מפתח הילד(התינוק) תגובות יציבה, ותגובות מוטוריות שמובילות לעמידה, הליכה ופעילויות מוטוריות אחרות. כשהילד שוכב על ביטנו על הסקוטר, שני קצות גופו מוחזקים באוויר כנגד כוח המשיכה.
החזקת שני קצות הגוף באוויר(מגיל 4 חודשים בערך) הוא צעד חשוב להתפתחות האינטגרציה הבין חושית. החזקת הגוף במנח "אווירון" הוא אחד המבחנים של המערכת הווסטיבולרית, שהיא אחראית על השרירים הזוקפים, ועל טונוס השרירים.לכן חשוב גם בגיל מבוגר יותר להשתמש במנח זה.
השכיבה על הבטן ממריצה רצפטורים של כוח המשיכה, מהירות הנסיעה על הסקוטר מפעילה רצפטורים נוספים של כוח המשיכה, הרצפטורים של seicirculor canal ( הטבעות הווסטיבולריות באוזן הפנימית)
פרץ של קלט ווסטיבולרי פותח שבילים נוירולוגיים במערכת העצבים, הקלט החזק מפעיל רפלקסים שלא התפתחו בעבר, רפלקסים אלו מחזיקים את שני הקצוות באוויר נגד כוח המשיכה.
החזקת הראש וכיווץ שרירי הצוואר,ותנועות העיניים כאשר הן עוקבות, שולחים אימפולסים פרופריוצפטיביים לגזע המוח ושם הם משתלבים עם הקלט הווסטיבולרי.
התאום בין שני הזרמים התחושתיים הללו עוזרים לשרירי העיניים ולתפיסה החזותית. אימפולסים אלו חשובים במיוחד לאירגון התחושות ותהליכים מוטוריים בגזע המוח.
גזע המוח מספק אינפורמציה חשובה להתיחסות של הגוף בחלל. זה כולל מיקום של חפץ או צליל ביחס לגוף. כך שהפעולה המוטורית תהיה מתואמת עם האינפורמציה התחושתית.
תחושות הגוף על הסקוטר, והקלט התחושתי והאירגון הנלווה לתנועות אלו בונים את הבסיס לתהליכים מוחיים כמו שפה וקריאה. כמו כן הם מספקים בסיס לתנועות היד והאצבעות שמעורבות בכתיבה, והפעלת חפצים.
ילד עם תאום במערכות התחושה נוסע על הסקוטר עם מאמץ קטן ובאלגנטיות. כי התחושות מאפשרות לו להחזיק את גופו מתוח.
הילד עם חוסר תחושה ווסטיבולרית נותן לראשו ולרגליו ליפול לריצפה. עליו להתאמץ מאוד כדי לנסוע על הסקוטר, הוא מתעייף בקלות.
הילד עם רגישות יתר ווסטיבולרית עלול להיות מפוחד בנסיעה על הסקוטר בירידה מהרמפה למשל.
ילד עם דיספרקציה יהיה לו קושי לארגן את גופו על הסקוטר הוא יפול כל הזמן.
הסקוטר מפיק קלט תחושתי ותגובות מוטוריות שאי אפשר להשיגם בעמידה ובישיבה.
.כאשר הילד שולט בתחושות ובתגובות, מוחו לומד לווסת את הפעילויות והתחושות וליצור תפיסת גוף מתאימה. כדי שהילד יתקדם עליו להתנסות
עשרות פעמים על הסקוטר, ככל שהוא ישתלט על המיומנות הזאת,מוחו יתארגן טוב יותר ותפיסת גופו תשתפר.
בילד הרגיל, המוח מאחד את התחושות הווסטיבולריות, טקטיליות ופרופריוצפטיביות, כך שהילד יוכל להרגיש איך לעשות את המשימה. אם אין אינטגרציה או שהיא איטית מדי, הילד אינו יכול לחוש לאן הוא הולך או איך לנווט את הסקוטר. ככל שהוא מתנסה יותר, מוחו מתנסה בתחושות מכל אברי גופו. תחושות אלו והתוצאות של פעילות מוטורית משאירים זכרונות במוחו, וכך תפיסת גופו נכונה יותר. "המפות" הפנימיות שמתפתחות על הסקוטר עוזרות לילד לתכנן פעילות מוטורית במקומות אחרים ובתנאים אחרים. התאום התחושתי המשתפר עוזר למערכת העצבים שמארגנת את מחשבותיו ורגשותיו. וההצלחה מחזקת את הביטחון העצמי ונותנת לו הרגשה טובה יותר עם עצמו. הקלט הווסטיבולרי והפרופריוצפטיבי עוזרים למערכת המגע. קלט תחושתי זה מוריד את ההיפראקטיביות ומטעין את מערכת העצבים בפעילויות מלאות משמעות. אחרי נסיעה בסקוטר הילד בדרך כלל רגוע יותר ומתמקד יותר.

תיכנון תנועה
המוח מתכנן תנועות כדי להשלים רצף של פעולות בסדר נכון. תחושות מהגוף מספקות אינפורמציה נחוצה לתיכנון התנועתי.
תיכנון תנועה יעיל אומר שהאדם יכול להבין איזו פעולה נחוצה ואז לבצעה:
האם הילד יכול לעשות שתי פעולות רצופות כדי לבצע משימה?
האם הוא יודע להגיע למטרה מסוימת?
לעלות ולרדת במדרגות?
ללוות שיר בתנועות?
תיכנון לקוי אומר:
שהאדם לא ידע על איזו רגל כדאי להתחיל, איזו רגל להניע קודם, לאיזה כיוון להישען כדי לשמור שיווי משקל.
ברצף של פעולות יהיה לילד קשה מאוד. יהיה לו קושי באכילה, בדיקת צעצועים, תיכנון משחק, אינטראקציה חברתית, שחיה, יחסי גומלין, משפטים מורכבים.
התיכנון התנועתי מאפשר לנו לבצע מטרות, בלי רצף אין אנו מסוגלים לבצען. לכל דבר אנו זקוקים לרצף, רצף תנועתי, רצף של מילים וכו'.
כדי שנוכל לתכנן עלינו גם להבין מה אנו רואים ושומעים. יכולת זאת מאפשרת לתינוק לזחול בדירה ולימצוא את אימו, כי הוא זוכר את הרצף של החדרים. יש לו בראשו מפה של הדירה. היכולת להבין יחסים מרחביים חשובה ליכולתנו לאחד את אברי גופנו -לאחד.תחושת ה"אני" מבוססת על מפה מרחבית וזמנית של אנשים, רגשות וחפצים. וכשהוא מווסת נכון את תחושותיו הוא יכול להתמודד עם העולם מבלי להרגיש מוצף או חסר עוררות.
תהליכים ריגשיים וקוגנטיבים הם תהליכים מתוחכמים ביותר, הם מבוססים על מידע שמגיע מהחושים ומעובד ברמה מופשטת. כשאנו מחזקים את המיומנויות הויזואליות והשמיעתיות, אנו מחזקים גם את יכולתנו לעבד מידע הכרתי (קוגנטיבי) וריגשי:
האם הוא יכול לקרוא הבעות פנים?
האם הוא קולט רמזים בקולך?
האם הוא יודע מתי אתה כועס או עצוב?
האם הוא יכול למצוא דברים מוחבאים?
האם הוא יכול לפתור בעיות כגון נפילת מגדל של קוביות?
האם הוא יכול להבין כמויות?
מספרים? זמן?
האם תשובותיו נעשות מופשטות יותר לשאלות כמו למה?
אם למוח אין מיפוי של הגוף אז הוא אינו יכול לתכנן תנועות, תיכנון תנועתי הוא תהליך תחושתי שמאפשר לנו להסתגל למשימות לא ידועות ולא מוכרות, ואז לעשותן אוטומטית. תיכנון תנועתי דורש תשומת לב שמאפשרת למוח לתכנן הודעות לשרירים וליצור רצף של תנועות תגובה. הוא "הגשר" בין הצדדים הסנסו-מוטוריים והאינטלקטואלים של תיפקוד המוח.
הדרך שבה אנו משתמשים במידע חזותי ושמיעתי משקף עד כמה מוחנו מאחד את כל המידע ממערכות התחושה. אנו משתמשים במידע החזותי כמו במידע תחושתי אחר. כדי להיות מוכנים, רגועים, ממוקדים ובעלי יכולת לשים לב, אנו נעזרים במידע זה כדי להגדיר את גבולותינו, את מיקומינו בחלל, ולהגדיר את הדרך שבה אנו נעים בחלל.
ככל שיכולתו של התינוק להתמודד עם כוח המשיכה והתנועה יגדל, כך הוא ישאף להתנועע בשטחים גדולים יותר. לעומת ילד בעל חוסר ביטחון מפני כוח המשיכה( חרדה משינוי מנח הגוף כנגד כוח המשיכה. זהו מצב ריגשי שבו חווה הילד חרדה עצומה, ופחד מוגזם חסר פרופורציה לגבי גירוי תנועתי. זה קורה ברגע שהראש מוסט לכיוון אחר.) ילד כזה ישתדל כמה שפחות להתנועע,ימנע מלעלות במדרגות,לטפס על סולם, לרכב על אופניים, הוא עסוק במניעת גירויים. כי אם אני לא מרגיש בטוח על הקרקע, איך אני יכול להרגיש בטוח בעולם?
כדי להתנועע בחלל,כדי לבצע משימות שונות שנדרשות מאיתנו, עלינו להגדיר כל הזמן את מיקומינו בסביבה. הדרך שבה אנו מפלסים לעצמנו דרך, נשענת בחלקה על המידע החזותי שבעזרתו אנו מגדירים את מיקומינו בחלל. עלינו להגדיר את מיקומינו העכשווי ואז לאיזה כיוון אנו רוצים לנוע. כל אחד בוחר לו את ציוני דרך כדי לנווט את עצמו. כל אחד משתמש בצורה אחרת בסימני הדרך, עלינו לקטלג את הסימנים, אנשים, וכו' כל הדברים הללו נעשים ללא חשיבה, אלא בצורה אוטומטית. כאירגון כל המידע ממערכות התחושה.
ראשית עלינו לדעת היכן נמצאים אברי גופינו, האיחוד היעיל של מידע ווסטיבולרי הוא זה שתורם להבנת היחסים המרחביים. הבנה זאת עוזרת לנו להשתמש בימין שמאל, למעלה ולמטה., במיומנויות מסובכות כמו קריאה וכתיבה. יציבות הראש ושדה ראיה שנשענים על מידע ווסטיבולרי נכון מאפשר
לנו להבחין בין אותיות שונות במובן של מה מתייחס לימין ושמאל, למעלה ולמטה.
ולסיכום: יכולתו של האדם להגיב ולפעול ביעילות תלויה באירגון ובעיבוד נכון של המידע שנקלט מכל מערכות התחושה.

למידה

כל הלמידה שלנו נעשית במוח, אך הגוף הוא המכשיר שבאמצעותו נרכש
הידע. שניהם המוח והגוף מופעלים יחד ע"י מערכת העצבים המרכזית, שניהם
מסתמכים על האינפורמציה ממערכות התחושה, ישלנו שלושה תהליכים
שמשמעותיים לתיפקודו של האדם :
1) איך הוא קולט- הדרך שבה הוא קולט דרך חושיו.

2) איך הוא מעבד את המידע שנקלט. איך הוא מגיב לאינפורמציה, הדרך שבה אנו משתמשים בגופינו, במחשבתנו, כדי לתכנן ולבצע תגובה למידע שנקלט, יכולת הביצוע קשורה לטונוס השרירים, תיכנון תנועה ורצף. כל שלושת התהליכים הם תיפקודים של מערכת העצבים המרכזית.הרפלקסים משפיעים ברמה של עיבוד ותגובה .הם גורמים לתגובות שמקורן בגזע המוח בלי מעורבות של רמה גבוהה יותר במוח. ז"א תנועות אוטומטיות ללא תיכנון ללא חשיבה.
הפרעה בקלט התחושתי עלולה לעורר פעילות רפלקסיבית של רפלקס שאמור
היה להיטמע, ואז מעגל משובש של תחושות ותגובות לא מתואמות נוסד.כאשר הילד מגיע לביה"ס המערכות הבסיסיות שנחוצות ללמידה אקדמית אמורות להיות מבוססות,יחד עם הוראה טובה ומוטיבציה של הילד הוא יוכל להצליח וזאת בתנאי ששלושת התהליכים הנ"ל יפעלו ביעילות.
מערכת שווי המשקל היא הראשונה שמתפתחת במלואה (16 שבועות להריון)
מספקת לעובר תחושת כיוון והתמצאות. היא נעטפת במיאלין בלידה, עם הלידה היא עוזרת לתינוק להתמודד עם כוח המשיכה.לכל יצור חי יש יחסים עם כוח המשיכה שמספק לנו את המרכז בחלל, זמן, תנועה, עומק ותחושת האני. זהו הגרעין שממנו כל הפעולות אפשריות. בעיות במערכת שיווי המשקל ישפיעו על כל יתר שיטחי המיומנויות, מפני שכל התחושות עוברות דרך המכניזם הווסטיבולרי בגזע המוח, לפני שהן עוברות למקומות אחרים לפיענוח. ההנחה הקיימת היום היא שאימפולסים תחושתיים מהעיניים, אוזניים, שרירים ומפרקים צריכים להיות מתאימים לקלט הווסטיבולרי לפני שהאינפורמציה תעובד ביעילות.ז"א שלדברים שאנחנו רואים, שומעים ומרגישים יש משמעות רק אם המערכת הווסטיבולרית עובדת ביעילות ובתאום. הקלט הווסטיבולרי חשוב להתפתחות שיווי מישקל דינמי וסטטי, ליכולת מעקבי עיניים ותיכנון תנועתי.
ילד שיש לו התפתחות איטית בתיפקודים ווסטיבולרים, יתפתח איטית גם
במוטוריקה הגסה שדורשת תאום של שני צידי הגוף, יהיה לו קושי להחזיק מנח
גוף, קושי בקואורדינציה עין- יד, ובמוטוריקה עדינה.אותות ווסטיבולרים לא מתאימים יפיקו תגובות רפלקסיביות. רפלקס שלא נטמע מעכב את התפתחות המערכת הווסטיבולרית.(את המערכת הווסטיבולרית אנו מאמנים בשינוי מצבי ראש, עמידה מול כוח המשיכה, שיווי משקל, נידנוד, תנועה לכיוונים שונים, מתיחה וכיווץ.)המערכת הווסטיבולרית אחראית על אירגון המידע שנקלט מכל מערכות התחושה.

להורים ולמחנכים,

בילד עם קשיים באינטגרציה הבין חושית אנו רואים מגוון רחב של תופעות, לא כל התופעות שמוזכרות בהמשך מופיעות כולן אצל אותו הילד, כל ילד ורגישותו הוא.לעיתים מופיעים כל הסימנים לעיתים רק חלק. עלינו לצפות בילד לאורך זמן
כדי שתהיה לנו תמונה ברורה של מצבו.רגישות או חוסר רגישות אינם בהכרח גורמים שמפריעים בתיפקוד . אך אם הם מפריעים לתיפקודו של הילד, מקשים עליו בחיי יומיום, אז עלינו לטפל ולעזור לו כדי שיוכל להתגבר על קשייו.

שאלון להורים

טקטילי
* נמנע מבגדים מסוימים, אוהב בגד מסוים ולא מוכן להוריד אותו.( שרוולים ארוכים למשל).
* לובש בגדים ארוכים אפילו אם חם לו.
* עומד בסוף השורה—כדי להימנע ממגע.
* נמנע ממשחקי חברה שיש בהם מגע, אוהב לשחק לבד.
* נמנע ממגעים שונים נמנע מחומרים שונים. נמנע מצבעי אצבעות, חול, דבק, דבש, מנקה כל הזמן את ידיו.
* מתנגד שירימו אותו, שיחבקו אותו.
* מתנגד להרבה פעילויות יומיות כגון רחצת פנים, צחצוח שיניים, הילד אינו אוהב שנוגעים בפניו.
* מגע עדין אפילו מאדם מוכר אינו נסבל. לעיתים נותן לחבקו חזק.
* נכנס ללחץ בצפיפות.
* מתנגד לעזרה בזמן לבישת בגדים.
* אינו אוהב להתרחץ, גזיזת ציפורניים וחפיפת ראש אינו אוהב.*
* מגע מאחור מבהיל אותו.
* אינו אוהב ללכת לגן, משחק בדרך כלל לבד.
* מתבונן בילדים המשחקים, אינו אוהב להיות פעיל במשחק.
* יש לו קושי לשחק במשחקים עם אחרים.
* יש לו צורך יוצא דופן להחזיק חפצים בעלי מרקם מסוים ( שמיכה, סמרטוט ).
* אינו אוהב ללכת יחף על דשא, חול.
* אינו נותן לנקות את אפו ואת אוזניו.
* אינו מרגיש שנוזל לו ריר ,נזלת. לא מפריע לו שפיו וידיו מלוכלכים.
* לא אוהב שמרימים אותו ומנדנדים אותו.
* פחד גדול מנפילה, גם כשהוא נאחז בשתי ידיו.

ווסטיבולרי-קושי בתנועה נגד כוח המשיכה
q נמנע מלהוריד את ראשו (עמידת ידיים. גילגול ) או לשכב אחורנית.
q אינו אוהב גני שעשועים, אינו אוהב צעצועים ממונעים ( אופניים, סקטים ).
q מפחד לעמוד על קורה, נמנע מקפיצה מחומה, מכסא.
q איטי מאוד בטיפוס במדרון, או מעל מכשולים.
q לוקח לו הרבה זמן ללמוד לעלות במדרגות, מחזיק חזק במעקה, עולה רק עם רגל אחת השניה נגררת.
q יש לעיתים קרובות תחושה שהוא מאבד שיווי משקל, מסתחרר בקלות.
q אם הוא צריך ללכת מהר מסביב לפינה, הוא נבהל בקלות ממשהו לא צפוי, קושי בעצירת התנועה.
q *קושי בכתיבה קריאה וחשבון, על אף שיש לו אינטיליגנציה גבוהה.
q אינו מסתחרר, אינו שבע מנדנדות.
q אינו אוהב פעילויות ספורטיביות, קושי בזריקת ותפיסת כדור.
q נתקל ונופל הרבה יותר מאשר ילדים אחרים בגילו, לעיתים רחוקות מנסה לעצור את הנפילה.
q הרושם הוא שהוא עובד עם שתי ידייו, אך בשתיהן אינו זריז.
q מחליף לעיתים קרובות את ידייו בזמן פעולה, במיוחד כשאין לו זמן לחשוב על זה.
q *כשהוא כותב הוא כותב אותיות במהופך. יש ילדים שקוראים את המלה אחורה.
q דימוי עצמי נמוך, קושי לחיות עם עצמו בהרמוניה.
q משחק בקוביות או לגו כ 5-10 דקות.
q אינו בונה לפי דגם או רעיון משלו.(קושי בארגון בניה)
q משחק תמיד עם אותם הצעצועים ובאותה צורה.
q אינו מצליח להרכיב פאזלים, ואינו אוהב להרכיב.
q גם במקום מוכר יש לו קושי בהתמצאות.
q בגלל שהוא יודע שהוא טועה, אינו אוהב מקומות זרים.
q אינו מצייר טוב עם עיפרון או מכחול, וגם לא ברמה שעליו לצייר.
q *קושי בכתיבה בתוך השורה.
תחושה עמוקה
q פועל בעוצמת כוח גדולה מהרצוי.
q אוהב להרים דברים כבדים, לדחוף.
q אוהב להתגושש.
q מרביץ, נושך ללא סיבה.
q פיקוק מפרקים.
q מימיקה חזקה בפנים.
q לועס חפצים שונים.
q דוחס מזון לפיו.
q סף תסכול נמוך. נוטה להתפרצויות לתוקפנות.
q קושי בגזירה במספריים, קיפולי נייר, אומנות.
q קושי בלגדול, אמו דואגת כל הזמן שלילד יש חיים קשים.
q תאונות רבות קורות לו.
q קושי לשבת זמן ממושך,קושי לשהות זמן ממושך באותה תנוחה.
q קושי בפעילות ספורטיבית, מתלונן על כאבים אחרי הפעילות.
q רגישות שמיעתית
q מפחד מרעשים חזקים כגון שואב אבק, מיקסר.
q אינו אוהב מקומות רועשים
q דיבור בקול חזק מרתיע אותו.
q מגיב לרחשים.
q מרחף לא מגיב לא מבין הוראות., מתנתק.
q עונה לא לעניין , שואל "מה" לעיתים קרובות. ( בדיקת שמיעה תקינה)
q משמיע קולות רמים ,מדבר ללא הפסק. או מדבר בקול רם.
q שומע מוסיקה ,טלביזיה בקול רם.
q איפיונים לילדים עם קושי באינטגרציה
q רגשני מאוד, נעלב בקלות, קושי בלקבל שינוי פתאומי בתוכניות ובציפיות.
q אינו אוהב שינויים בדירה, בכיתה. שינויים בתוכניות.
q בוכה בצורה מוגזמת בגלל פציעות קלות, חבלות.
q אינו משתף פעולה, עקשן, רוצה שהכל ילך כרצונו.
q מתגפף עם הוריו לזמן קצר ובורח מיד.
q אחרי חיבוק חזק וארוך נשאר רגוע לזמן ממושך.
q אוהב להתגלש במגלשה, אך לא אוהב נדנדות וקרוסלה.
q אוהב להשתולל עם הוריו, נותן שירימו אותו יסובבו אותו ללא גבול.
q רגיש לקולות ורעשים, ריחות.
q בררן באוכל, אוהב מאכלים ספורים.
q לא רגיש לכאב, אינו בוכה כשנפצע קלות, אך בוכה בפציעה גדולה.
q אינו מתלונן מיד כשהמים חמים מדי או קרים מדי.
q *מחליף את סדר האותיות במילים, אינו זוכר לכתוב את המילים.
q *לעיתים קרובות אינו יודע היכן תחילת הדף.
q אינו מבין מילים כגון: ליד, אחור, לפנים, אינו מבין הוראות.
בסביבה נורמלית עם רעשים קלים אינו מבין הוראות, שואל לכן הרבה שאלות.
*מאבד לעיתים קרובות את מקום הקריאה בספר או מקום הכתיבה.

אחרי תצפיות על הילד , כשאנו רואים חלק מהתופעות הנ"ל יש צורך באיבחון מקיף של הילד, והפניה לגורמים המוסמכים:
התחנה להתפתחות הילד
מרפא/ה בעיסוק
פסיכולוג התפתחותי
מורים לתנועה שיש להם הכשרה בנושא האינטגרציה.

הטיפול צריך להיות יומיומי שבו לוקחים ההורים חלק פעיל מאוד.
עליהם לעסות את הילד עיסוי שמתאים למצבו, למשל ילד עם חוסר תחושה עמוקה ,זקוק לעיסוי עמוק על ידייו רגלייו,גבו וישבנו.
על הילד להיות פעיל תנועתית בפעולות שמתואמות למצבו. באופן כללי, יש צורך בהרבה זחילות, קפיצות, גילגולים, נדנדות, סיבובים, ריצה ,דהירה, מצבי שיווי משקל.
ההורים צריכים לקבל הנחיות ברורות כיצד להפעיל את ילדם. בלי שיתוף פעולה שלהם ההתקדמות של הילד תהיה קטנה.
מתן אפשרויות תנועה רבות ומגוונות, במיוחד בגלל תנאי חיינו שמגבילים את חופש התנועה של הילד, תאפשר התקדמות והתפתחות של הילד.

נורית כלב nurit_la@hotmail.com

מורה מאמנת "סמינר הקיבוצים" במגמת מחול ותנועה. מנחת סדנאות ב"ווינגייט". מנהלת "המכון לאומנות התנועה", הרצליה
מורה לתנועה לגיל הרך בהשתלמויות ובקורסים, רמי כץ-הגישה הנוירו-התפתחותית. מנחת סדנאות במסגרת המרכז הישראלי לחינוך ללידה.